ביקורת
מהות פואטית ומחוספסת
- טלי תמיר
- 25/01/2017
"פינטו משחזר כאן זיכרון שלו מגיל שש, כשהגיע עם אמו לבית-הקברות של קיבוץ בארי כדי לחפש את אחיה. כילד הוא לא הבין היכן הדוד שבאו לחפש, וכשאמו אמרה לו שהדוד נמצא באדמה, הוא החל לחפור בחרדה גדולה כדי לאפשר לו לנשום". טלי תמיר על "אַיֵּה?", ההצבה של שמעון פינטו בגלריה בארי, ועל המופע שליווה את אירוע הנעילה
מעבר לגעגועים ושברון הלב
- גילי סיטון
- 18/01/2017
"תצלומי השעונים בבית הם אמנם עוד אלמנט אספני, אך הם גם אנדרטה שותקת לזמן הדוחק או הקפוא המאפיין את פעולתה של גור-זאב, הסובבת סחור-סחור בעבר-הווה-עתיד נצחי ומציגה את בית הוריה הומה החיים לצד ההתכלות והדממה של הזמן שעמד מלכת". גילי סיטון על "אורישש", תערוכת היחיד של גליה גור-זאב בגלריה אינדי, תל-אביב
מופלא, מסתורי וקצת מביך
- רם אהרונוב
- 10/01/2017
"למעט העובדה שלצורך הקמת האגף שיפץ צוות התכנון את מכלי הדלק התת-קרקעיים ששימשו את תחנת הכוח והפך אותם לחללי תצוגה, צומח האגף כל כולו כחדש, ומבחינת עיצובו הוא נועז ביותר וחושף גישה תכנונית שונה לחלוטין – כאילו אומר, אני חדש ושייך למאה ה-21". רם אהרונוב על האגף החדש של הטייט-מודרן בלונדון, "בניין המתגים"
יקירת העיר
- שרון רוטברד
- 12/05/2012
"מי שלא עושה, לא טועה" – כך בדרך כלל נוהגים ביהירותם אנשי המעשה להצדיק בדיעבד את מעשיהם ואת טעויותיהם כאחד, כי כש"כשחוטבים עצים, עפים שבבים". אסתר זנדברג, שכבר עשרים שנה מתבוננת בחוטבי העצים האלה, אדריכלים, יזמים, פקידים ופוליטיקאים, מעדיפה להסתכל על העולם מהצד של היער והשבבים.