CCA

  • היה היה פליט

    "בימים אלו כל דיון ביצירה אמנותית עלול להיראות תפל, חלש ומנותק. אך דווקא משום כך תערוכתה של אלהם רוקני, המציעה זווית רעננה והומוריסטית על יחסי האמן-פליט, חשובה במיוחד". קרן גולדברג על תערוכתה של אלהם רוקני, "שבעה עבד אל-כרימים", במרכז לאמנות עכשווית, תל-אביב

  • המלצת השבוע: שטיפת מוח למחשבים בלבד

    "מה שפגלן משיג הוא יותר מחוויה אסתטית וסיפור טוב על טכנולוגיה חדשה. סרטו של פגלן הוא אזהרה". רונן אידלמן מצייד אתכם במידע שבלעדיו תערוכתו של טרבור פגלן במרכז לאמנות עכשווית בתל-אביב תיראה לכם כמו סיוט מ"התפוז המכני" (וזורק מלה טובה על מיכל בראור)

  • ניקולה טרצי ינהל את המרכז לאמנות עכשווית

    טרצי, יליד איטליה, בן 35, ניהל בשנים האחרונות את התוכנית ללימודי תואר שני בבצלאל, אצר תערוכות בינלאומיות רבות ופירסם מאמרים בכתבי-עת מובילים לאמנות. מייסד המרכז, סרג'יו אדלשטיין, ימשיך לשמש יו"ר הוועד המנהל

  • "רציתי שהצופה ירגיש מה זה להיות בעמדת כוח שמשלהבת קהל"

    "אין ספק שהבורקסים בחלל המליאה של העירייה בירושלים מחווירים אל מול ההדר שבשואו האמריקאי. העבודה כולה היא סוג של תרגום מינימליסטי לאסתטיקה של המופע הפוליטי האמריקאי, מהטלפרומפטרים הנשיאותיים ועד השטיח". רות פתיר משוחחת עם טלי קרן על תערוכתה "החותם הגדול"

  • מנהל ה-CCA בתל-אביב, סרג'יו אדלשטיין, מסיים את תפקידו

    אדלשטיין, מי שייסד את המרכז לאמנות עכשווית בתל-אביב (cca) וניהל את המקום מאז הקמתו בשנת 1997, מסיים את תפקידו. בחודשים הקרובים יחפש צוות המרכז מנכ"ל'/ית ואוצר/ת חדש/ה לתקופה של חמש שנים

  • המלצת השבוע: תנאים של אמפתיה

    "מסקרן לראות כיצד חוקרת ברייץ את נראותו של משבר הפליטים בתרבות הפופולרית, ואולי גם את ייצוגו – הצדקני לרוב – בעולם האמנות דרך מנגנון הומוריסטי ומשחקי". קרן גולדברג על תערוכתה של קנדיס ברייץ, "סיפור אהבה", במרכז לאמנות עכשווית, תל-אביב

  • איך בונים בית?

    ביחסי החליפין בין אידיאולוגיה ופעולה, תרבות ודימוי, מוגדר מחדש גם מעמדו של הצלם-אמן-מתעד כעובד מן המניין, חסר קדימות לבעלי מקצוע אחרים, וכפוף כמוהם למנגנוני הייצור, השכפול וההפצה העכשוויים. גלעד רייך על התערוכה "קינון" של גסטון צבי איצקוביץ

  • אסתטיקה מעל תוכן: אידיאולוגיית האגו הגברי

    "איך ייתכן שהכותרת 'אמנות' מעניקה לגיטימציה לפנטזיות אונס ולייצוגים סקסיסטיים של גברים נורמטיביים ופריבילגיים?". טיה הנאור על סקסיזם כאידיאולוגיה באמנות ישראלית עכשווית.

  • סוג של זמזום קולקטיבי

    "דוניץ מהלכת בזהירות על הגבול שבין רעש למוזיקה, שבין הרפלקסיביות העקרה לקונטקסט הרלבנטי. הגוף האנושי הוא-הוא המדיום עבורה – אך יש לזכור שאותו גוף מגיע בתצורות שונות, דבר שהעבודות רומזות אליו, אך מבקשות אולי להצניע לטובת דקלום המנון אחיד". על תערוכתה של מאיה דוניץ במרכז לאמנות עכשווית.

  • ספירת מלאי 2

    "חשבתי על מלות הסיום של השיר על דלת העץ: 'שמי אינו עליסה וזאת אינה ארץ הפלאות', עד כמה הן מתאימות לכך שהבית הנטוש והיפה הזה יהפוך במהרה לבניין יוקרה, כחלק מאותו מערך כלכלי שאינו עוצר ואינו מתעכב על הדקויות שמרכיבות אותו". ענת ברזילי ויהונתן משעל משוטטים בגלריות של תל-אביב–יפו.

  • מאמץ הסברתי

    בתערוכתו "שלוש מכפלות" ממשיך ניר עברון לחקור את היחסים בין טכנולוגיות צילום לפוליטיקה של המבט, אולם המעבר מווידיאו לסטילס מדגיש לרעה את הצדדים הדידקטיים בעבודתו, ומחליש אותה.

  • ההאקר כסוכן מהפכני

    ״בנקים נשדדים באישון ליל ללא ראיות של מסכות שוד, סודות של מעצמות מודלפים מאחורי הקלעים, עמודי בית משנים את פניהם, תמונות עירום של אליטות התהילה מופיעות לפתע במהדורות החדשות. זוהי מהפכה כאוטית, חסרת סדר ואוריינטציה, והחיילים שלה הם ההאקרים״.

  • מזרק דיו ביער אקזוטי

    עבודותיו של דרור דאום נובעות מתוך מערך קנאי בעל מימד מושגי מובהק. הקנאות קשורה בקנאה, וזו קשורה בבגידה. זוהי הצצה ראשונית שלנו לאופן שבו מארג מושגי מייצר מארג רגשי.

  • לא רק יין זול, נכתב מפרויקט 20.5 מעלות

    "היום הטור פועל באופן שונה. אני כותבת הבוקר מגלריה זיז שבה אני שוהה במהלך השבוע, צמחי צל מקיפים אותי…"

  • הבטן נופלת מבפנים

    יש פסלים ומיצבים שנראים יותר טוב בתצלום מאשר במציאות, אבל בעבודות שהדגש שלהן פיזי קורה משהו שלא מתאפשר דרך מסך או מגזין. אם אתה עומד ליד איזו דלת והיא דופקת עלייך, זו תחושה שלא יכולה לעבור בתיעוד". שיחה עם אלונה רודה.

  • לא רק יין זול – יום הפליט

    יום הפליט, להלי פרילנג ברו ארט, אינטימדאנס, איתן בן משה בסדנאות האמנים, סרטיו של ברוס קונר בסינמטק ועוד

  • עברתי רק כדי לראות / מחשבות על וידאו ארט בשנת 2010

    הייתי אתמול בוידאו זון 5. ז"א, הייתי בפתיחת התערוכה בקלישר. ברור שארצה להיות קטנונית כמו כולם ולהצביע על זה שהאלכוהול היה בתשלום. "סמלי" כפי שציינה חברה. אבל מה שבאמת הציף אותי תוך כדי שיטוט בתערוכה, היא השאלה איך בעצם צריך להציג וידאו ארט ב-2010?