קולנוע

  • מי צריך אמנות יהודית?

    "קולו של גולדפינגר עצמו מנחה את הסרט, והופך את סיפורו של שווארץ לכמעט אגדה. גיבור הסרט מוצג כדמות הנתקלת כל פעם באתגר חדש שעליו הוא מצליח להתגבר". כרמל גוטליב קמחי על סרטו של ארנון גולדפינגר

  • החזרה של ג'ורג': על סרטו של רם לוי "המתים של יפו"

    "ההפרדה לעבר, הווה ועתיד אינה קיימת. הזמנים שוכנים זה לצד זה כמו הבית שלצד החורבה שמול המגדל, והם חלק מהוויה אחת, מזמן שהוא מקום. כי כמו אדם, גם מקום הוא סך כל זמניו". טלי זילברשטיין כותבת על סרטו של רם לוי "המתים של יפו"

  • חתרנות, כאוס וגאולה בסייבר-פאנק

    ״שנות ה-80 וה-90 הציגו עליית מדרגה בחשיבותו ובנוכחותו של ההיצג השיווקי. היצגים אלו לא ביקשו עוד להציע מוצר המנסה לענות על צורך חומרי, אלא לעצב מהיסוד את עצם הצרכים והחשקים של הצרכנים באמצעות הצגת תמונת ראווה של אנושיות אופטימלית״. ארי בן אריה על תרבות הסייבר-פאנק

  • קול קורא- הרשמה לתחרויות הקולנוע הישראלי

    פסטיבל הקולנוע הבינלאומי ה – 34 ירושלים יקיים, גם השנה, שלל תחרויות נושאות פרסים לקולנוע הישראלי.

  • פיצ'ר שחלמתי על פראג

    לרגל הסבב השני של "הילדים רוצים קומוניזם" במובי – מוזיאוני בת-ים, ליקטה האוצרת תרזה סטייסקלובה מקבץ סרטים נשכחים שנוצרו בימי השיא של העיר, רגע לפני הפלישה הסובייטית, ושוחחה עם אחד הבמאים דאז, פיאסירי גונהראטנה, יליד סרי-לנקה

  • דיוקן האמן כמאהב לשעבר*

    "כשהיא מדברת אי-אפשר שלא להקשיב לה, אי-אפשר לחשוב על משהו אחר. בניד ראש בלתי נמנע נאלץ הצופה להודות שאולאיי ניצח באהבה ומרינה ניצחה באמנות. ואז מגיעות עבודותיו של אולאיי. רסיסים של יופי צרוף המתפזרים לכל עבר לעומת הקו הברור של מרינה, צרור היופי המוצק והמגובש שלה". מחשבות על הסרט "Project Cancer".

  • "אפילו הלא טהור הוא איראן"

    "כשאני באיראן אני אומר שהרפובליקה האסלאמית הגיעה לקצה. כשאני בעולם אני אומר שהעולם מגיע לקצו". הבמאי מחסן מחמלבאף והאמנית אלהם רוקני מהרהרים על העצבות האיראנית, אסון התמדון והגעגועים כמנוע ליצירה.

  • ארץ האש

    זכויות יוצרים על המייקינג אוף – הארון פארוקי בשיחה עם לליב מלמד על יצירתו התיעודית. מתוך תיק מיוחד על פארוקי שהתפרסם במגזין הקולנוע מערבון.

  • לכבוש את ההר

    "סיפור אפולוני", סרטם התיעודי המעיק והאמיץ של אילן מוסקוביץ ודן ברונפלד, הוא סיפורם של אב, נסים קחלון, בן 67, ובנו משה, בן 18, החופרים בית בלתי אפשרי בתוך מצוק כורכר לחופי הרצליה

  • כשחלומו של אדריכל נוף פוגש את מבטו הבוחן של יוצר תיעודי

    "חלומו של אדריכל הנוף הוא להפוך פיסת קרקע לפינות מסתור לחלום" (ליפא יהלום, מתכנן גן השלושה) המוטו הזה מופיע על רקע דפי התכנון של גן השלושה פותח את סרטו של הבמאי התיעודי רן טל "גן עדן". כבר בנקודת פתיחה זו, ניתן ללמוד שלא מדובר בסרט על בני אדם או על דמות כלשהי אלא על נוף […]

  • לא רק יין זול 9.5.13

    הוא יושב בשיפוע מתחת לגשר, מתחת מחלף גדול בכביש המחבר את השומרון לתל ברוך. בבטן האוטוסטרדה-הלויתן אשר מזונה הוא בני אדם נטושים ממכוניותיהם, לובש חליפה שחורה ישנה וחולצת כפתורים לבנה מתחת, כובע שחור לראשו וזקן לבן מסתיר את פניו. נעליו ישנות ושחורות. שקית שקופה ורודה עם ירקות, לחמניה ושתיה שצבעה שחור מונחת לצידו. "זהו מקום […]

  • באתי לעולם, לא שאלו את פי

    "קשה להבין, בפרט בישראל, מה כל-כך בעייתי בתפיסה שרואה בשרות הצבאי אירוע טבעי ומה כל-כל מטריד בנורמה שבה הורים מעודדים את ילדיהם להתגייס לצבא". על סרטו של עידו הר "ימי גיוס".

  • ארכיאולוגיה בת זמננו

    מתי שמואלוף על "סוסיא" הישראלית והיהודית בסרטם של דני רוזנברג ויואב גרוס.

  • לחשוב את הפילוסופיה דרך הקולנוע

    הגיליון החדש של כתב העת "המדרשה" נותן טעימה קטנה מכתיבתו של ז'יל דלז על קולנוע, לצד מאמרים נוספים המוקדשים לדימוי המוקרן.

  • תשוקה לא ממומשת

    ל"הנותנת", סרטה של הגר בן-אשר, היה כל הפוטנציאל להפוך לנקודת ציון על ציר ההתפתחות של דמויות נשים בקולנוע הישראלי. חבל שגיבורה הפועלת ללא מניע ועלילה לא מנומקת עמדו בדרכו.

  • לצוד את "לצוד את הזמן"

    אם על דייריה של עת היסטורית זו אולי יאמרו יום אחד ש"מתוך מצוקתם הקיומית הגוברת הם ניסו לבדר את עצמם בכל מחיר", על סרטים כמו "לצוד את הזמן" ייכתב כי "הם גם לא חדלו מלנסות להבין, באופן אותנטי את ייאושם העצמי הקיומי, במרחב הזמן".

  • קולנוע אלביתי

    בריס דלספרג'ר יוצר מחדש סצינות מסרטו של סטנלי קובריק "עיניים עצומות לרווחה", בניסיון לחדור ללא-מודע האנושי והקולנועי גם יחד.

  • הרומן שלי עם הלורַקס

    ספרו המופתי של ד"ר סוס הוא משל ברור על קפיטליזם וההרס שהוא מותיר אחריו. הסרט המבוסס על הסיפור שיצא לאחרונה לאקרנים, מוסיף לו רבדים נוספים.

  • ממד אחד יותר מדי

    "הוגו", סרטו החדש של מרטין סקורסזה, מציג שלילה עצמית כל כך עמוקה עד שמפתה לקרוא אותו כסרט שמכלה את עצמו תוך כדי ההקרנה ומביט אחורה אל ההיסטוריה של הקולנוע כדי להרוס אותה.

  • אבד בתרגום

    סרטה התיעודי של נורית אביב "משפה לשפה" מציג דמויות ייחודיות ונושא מרתק, אך ההימנעות משימוש באמצעים קולנועיים מורכבים הופכת את הסרט ליצירה שניתן היה לסכם בכתב.