בריאן אינו, פונטיינס DC וקניקפ הכריזו על הקמת ברית אמנים המתבטאים נגד המתקפה הצבאית של ישראל בעזה. לדבריהם אמנים המביעים עמדות כאלו נתונים ל”קמפיינים תוקפניים ומטרידים” מצד תומכי ישראל. בפוסט שפרסמו באינסטגרם, הודיעו המוזיקאים כי מטרתם להגן על אמנים אחרים, במיוחד כאלה שנמצאים בתחילת הקריירה, מפני “איומי השתקה או ביטול קריירה” מצד ארגונים כמו עורכי דין בריטיים לישראל UKLFI. “אנו כותבים כאמנים שבחרו להשתמש בפלטפורמות הציבוריות שלנו כדי להתבטא נגד רצח העם המתרחש שם ותפקידה של ממשלה שמאפשרת את זה”. לדבריהם, הם מודעים להיקף הקמפיינים התוקפניים שמופעלים על ידי UKLFI ולמקרים רבים של הפחדה בתוך התעשייה המוזיקלית עצמה.
הקבוצה מעודדת אמנים אחרים ליצור קשר כדי לעמוד יחד בדרישות שכוללות הפסקת אש מיידית וקבועה, גישה מיידית ובלתי מוגבלת לעזה עבור סוכנויות סיוע מוכרות והפסקת מכירות נשק ורישיונות בריטיים לישראל. דובר UKLFI הגיב שהופעה של מאסיב אטאק בחודש שעבר עוררה תלונות של קהל יהודי וישראלי בגלל השוואה של פעולות ישראל לשואה, והצגת תמונות של מנהיג חמאס לשעבר יחיא סינוואר. “כתבנו למאסיב אטאק וביקשנו שהופעות עתידיות לא יחזרו על פעולות אלה. אנו מאמינים בחופש ביטוי ובהבעה אמנותית, אולם הרגשנו שההופעה הזו חצתה קו וגרמה לחברי הקהל להרגיש מוטרדים עמוקות”.
View this post on Instagram




הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
