קטלוגים

  • “מַסָּע וּמְרִיבָה”

    דוד שפרבר כותב על עבודתו של אליהו אריק בוקובזה לרגל זכייתו בפרס היצירה הציונית על סדרת הציורים ״סוקאג׳ן״, שעוסקת, כמו רבות מעבודותיו של בוקובזה, בהתחפשות.

  • תוכניות לבית

    הניסיון לעטות על הבית עוד ועוד שכבות מרוקן אותו מתוכנו, מתמצת אותו ומאיין אותו לכדי מושג הנמוג לתוך אידיאה מופשטת. רק הקצוות הפרומים משיבים לבתים מעט חיות.

  • NO MAN’S LAND

    השם NO MAN’S LAND התקבע בשלב מאוחר יחסית בתוך תהליך העבודה. בטקסט זה אבקש להציע אפשרויות קריאה אחדות לזיקה האירונית בין כותרת התערוכה לבין רעיונות מרכזיים של השיח הפמיניסטי.

  • לדבר על חבל

    ״מאחורי הפעולות הפיסוליות הפשוטות יש מאמץ אדיר לחפור לתוך המרקמים הסמויים של הבית, לתוך החפצים והקירות, להבין איך זה עובד, לנסח את זה, לחפש נתיב מילוט״. בועד ארד על התערוכה של נעמה ערד במוזיאון ת״א.

  • לחלץ את המאוויים הקולקטיביים: בנימין, היסטוריה ואמנות עכשווית

    ״תפיסת ההיסטוריה והארכיון של ולטר בנימין היא הרלוונטית ביותר לאמנות העכשווית ולפרקטיקות עכשוויות של אוצרוּת: “מפעל הפסאז’ים” הבלתי גמור והתזות “על מושג ההיסטוריה”, מתווספים לכתיבתו הקודמת על הטכנולוגיה, שחשיבותה עומדת בעינה״. קלייר בישופ במסה מתוך קטלוג התערוכה ״ולטר בנימין: ארכיון / גלות״.

  • התיאור הוא טיפול

    בעבודתה של מלי דה-קאלו ״חמישה סימנים וזמן״, עדותם של המצולמים על מה שהיה ונעדר, הופכת ליסוד תרפויטי המערער את הנחות היסוד באשר להתרחשות ולסדרים החברתיים שכוננו אותה.

  • רות דורית יעקובי: הריבוי והאחד

    ״כל פרט מקבל את מלוא כוחו ותוקפו כאובייקט פולחני נפרד, אך הסמיכוּת בין הפרטים מייצרת אחדות רליגיוזית״. אירית טל על המיצב המונומנטלי של רות דורית יעקובי, שהלכה לעולמה בשבוע שעבר.

  • מתבונן בנוף

    “תצייר מהר כי כורתים את היער”, כך הזהיר פקח יערות את מאייר בשנת 2014, כאשר ביקש לצייר יער אורנים שהיה שתול על טראסות של כפר ערבי חרב. ההתבוננות בנוף קצובה, נתונה לפרק זמן נתון. יש למהר ולצייר, אחרת לא יהיה עוד מה לצייר.

  • שירת המקהלה

    העבודות המוצגות בתערוכה ״שירת המקהלה״ מתיכות יחד מסורות מוזיקליות וטקסטואליות וטקסטים עכשוויים, לעתים כאלה הלקוחים היישר מן המרחב הפוליטי. התקות של זמן והקשר יוצרות חיבורים חדשים בין לחן, טקסט ומקום, ואלה באים לידי ביטוי גם בהיבט החזותי של העבודות.

  • פגיעה מכוונת

    “האובליסקים כולם נדמים כאנדרטאות שעברו התעללות, ועם זאת שר מצליח לא לחצות את הקו הדק אל עבר הוולגרי והדוחה. הריקון (החלקי) של הקדושה, המתלווה הן לפסוקי התנ”ך והן לסמל האובליסק, מותיר אותם בעירומם, כסמל חסר רפרנס, כקליפה ריקה, ועם זאת מרשימה”. על “אבני דרך”, תערוכתו של אבנר שר בבית האמנים, תל-אביב.

  • המעצב – מהנדס ובריקולר

    על יצירתם של עזרי טרזי וחיים פרנס בתערוכה “מחוז חפץ” במוזיאון מגדל דוד בירושלים.

  • אלנבי ואומן

    בעבודותיה של אסתר שניידר נוצר טקס ברית מעודן בין דמויות הבאות מארון הספרים היהודי, או, בעצם, מתיבת פנדורה הכולאת את העילויים החושניים־הטהורים־הטמאים שבבניו.

  • כל דבר שהיה שלנו

    ״פעולות האריגה, התפירה, התלייה, כמו הטקסטילים עצמם, לוכדות את הטקסט הלא כתוב והלא נאמר, את הזיכרון, את הגוף האנושי, כְּאֵביו והתרפקויותיו״. אירנה גורדון בקטלוג עבודתה של דבורה מורג.

  • בין גלוריפיקציה לקטסטרופיקציה

    פסטיבל “פרינט סקרין” מארח השנה 13 אמני וידיאו בינלאומיים החוקרים את האופנים שבהם הטכנולוגיה הדיגיטלית משנה את חושינו ואת יחסנו זה לזה ולעולם הסובב אותנו. העבודות מאדירות את המנגנון הדיגיטלי ובו בזמן מבקרות אותו, ובעיקר מעוררות שאלות ביחס אליו

  • מכת גבולות

    “ההיסטוריה של הקריירה האמנותית שלי”, אומר מועלם דורון, “היא היסטוריה של שיבושי גבולות וטרנסגרסיות – בין אמנות לאדריכלות, בין התפקידים שעשיתי כמורה, מנחה, אמן, לבין הפעילות החברתית בשטח כמתערב, מפריע, מוחה, מבלבל”.

  • מושך זמן

    השם שהעניק אוריאל מירון לקבוצה הפיסולית גדולת הממדים שיצר, מצביע על חתירתו להגיע אל המימד שמעֵבר לרציונלי, אל טריטוריה יצירתית-ילדית משוחררת של על-מציאות הנשלטת על-ידי הדמיון.

  • קומפוזיציה לשתי קומות ומסדרון

    שני הנושאים חוזרים ומופיעים לכל אורך השנים בעבודותיו של אמנון וולמן – בחינה של מנגנוני כוח ואינפורמציות של זמן. תערוכה במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון מציגה כמה מעבודותיו של אמן הסאונד הוותיק, ומאפשרת לבחון את מרכיביהן.

  • מה הוא נושא?

    ״מה שנוצר ביצירה, מה שנולד בה, הנושא הנישא ב”נשיאה”, שאלתו של הפסל: מה-הוא נושא? נפתחת בו הוויה של גוף יצורי, שלוח/מושלך בעולם, נברא (מאין?), מופרש, מפולש ומחושל, שותת, כעין גוף-טיט, עקוד ונעקד, מתהווה עדיין: הבן שהוא אב שהוא אם, שהוא בן״. בעקבות “נשיאה” של צבי לחמן.

  • סוכה שחורה בדרום צרפת

    ״קיוסק שחור״ של ז׳וזף דדון הוא ממין האדריכלות של הרוח. זהו מבנה צורני טהור, המְזמן חוויה של הליכה ושיטוט, פנימה והחוצה, כבתוך פסל ענק, שבה בעת נראה כסוכה המיועדת להכנסת אורחים.

  • דימויים תחת מחיקה

    אמנות בת זמננו רוויה סימני מחיקה החושפים את מה שהיה פעם שלב סמוי בתהליך היצירה. מבט עכשווי ביצירות נדרש לנוכחות הסותרנית של המחוק וליחסים בינו לבין הנראה כגורם ממשמע.

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?