קטלוגים

  • קבוצת הברביזון החדש: ריאליזם-חברתי דהיום

    קבוצת הברביזון החדש: ריאליזם-חברתי דהיום

    בציור משנת 1973 תיאר הנאו-אקספרסיוניסט הגרמני יורג אימנדורף צייר שמתפרץ לסטודיו של צייר אחר מהפגנה שנערכת בחוץ ושואל את עמיתו: “מהי עמדת האמנות שלך, קולגה?”. דומה כי קבוצת הברביזון החדש הפועלת בישראל בשנים האחרונות משיבה לשאלה זו תשובה ברורה.

  • בין זהב לקש

    בין זהב לקש

    “גולומבק, בעיני, הוא ההפך מרומפלשטילצקין: הוא לוקח את היקרים שבחומרים, אהבות אבודות וזכרונות נמוגים, ופועל עליהם כך שמעצם כניסתם לאמנות הם הופכים לקש. זו עמדה טרגית יותר, פיוטית יותר, ובסופו של דבר עמוקה יותר”. יונתן הירשפלד על תערוכתו של יצחק (איצ’ה) גולומבק.

  • היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים

    היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים

    את המצלמות שיצר חיים דעואל לוסקי נכון לתאר בתור מכשירים איקונוקלסטיים. הם לא מנתצים דימוי זה או אחר אלא את תנאי האפשרות לייצורו של דימוי אחד מזהה ומזוהה.

  • מצבת הזיכרון של העין

    מצבת הזיכרון של העין

    תערוכתו של יאיר ברק, “מתרחק ממשהו, נועץ בו את עיניו”, מנסה להמשיך את הפרויקט של ארנדט ולהבין את המצב האנושי, אך לא באמצעות תיאורו הישיר. היא מחפשת, כפי שמרמז שם התערוכה, להתרחק ממנו ולנעוץ בו עיניים בעת ובעונה אחת; להתרחק כדי להתקרב.

  • ללא כותרת

    ללא כותרת

    “אפשר לומר שיש כאן מין דרמה: לעבוד רק עד שהשדים מתחילים להופיע. אני לא רוצה שהשד יגייס אותי וישלוט בי, ולכן עוצרת ברגע האחרון”. מאשה זוסמן משוחחת עם אלי פטל על ציור, היסטוריה וחיים בין תרבויות שונות.

  • איך אירוע היסטורי הופך לצורה פלסטית

    איך אירוע היסטורי הופך לצורה פלסטית

    ״אז לא ידעתי מה אני עושה, לא היו לי תיאוריות. עשיתי את מה שהרגשתי. פסל שאפשר לטפס עליו, לדרוך עליו, לגעת, לשמוע, להריח, לראות. פסל שהוא סביבה העשויה מחומרים של טבע וזיכרונות״. דני קרוון כותב על האנדרטה לחטיבת הנגב שיצר בבאר שבע.

  • מזרק דיו ביער אקזוטי

    מזרק דיו ביער אקזוטי

    עבודותיו של דרור דאום נובעות מתוך מערך קנאי בעל מימד מושגי מובהק. הקנאות קשורה בקנאה, וזו קשורה בבגידה. זוהי הצצה ראשונית שלנו לאופן שבו מארג מושגי מייצר מארג רגשי.

  • The Vision of Division

    The Vision of Division

    אסף שחם מתפקד כמו קוסם רמאי המראה לצופיו גוף חינני ושלם, כשלמעשה מדובר במערך מראות המסתיר מאחוריו גוף משוסע ומדמם.

  • מוזיקת הפליטוּת של האל-חפצים

    מוזיקת הפליטוּת של האל-חפצים

    “באמצעות שיבושי הפונקציה והמומים השונים שפרימור מטילה בחפצים היא מחוללת בהם הזרה, נוסכת בהם נוכחות אחרת, וכך מאפשרת ליחס הפליטוּת להפציע ולהתגלות”. על “לבנדה 56”, תערוכת היחיד של סיגל פרימור בגלריה שלוש.

  • שומר מסך

    שומר מסך

    “קופרמינץ לא מתבלבל. הוא מזהה אותם, את ה’מצילים-תוקפים’, כבר שנים ארוכות. גם את ה’מצילים-תוקפים’ של האמנות. הוא מטפל בהם לפני שהם יטפלו בו שוב”. על “גיהנום”, תערוכתו של יורם קופרמינץ.

  • בוץ שמים עמוק

    בוץ שמים עמוק

    יפעת שטיינמץ משוחחת עם פרופ’ חביבה פדיה על המתח שבין אסתטיקה לאתיקה דרך הארבעה שנכנסו לפרד”ס, הרבי נחמן מברסלב, חוני המעגל, לווינס וספר “הזוהר”.

  • חלונות הרוח

    חלונות הרוח

    ״לִבּה של תערוכה זו מוּנע על-ידי שאלה: מהו הדבר שנפתח בעצם נוכחותם ההדדית של שניים? מה תעלה שיחה מדומיינת בין שני גופי יצירה ובין שני אמנים, שמוצא, זמן, מרחב ועיסוק מדיומלי מְמצבים אותם כשני קצוות מרוחקים של שדה השפעה רחב?״. דלית מתתיהו על ״אובייקטיב״ במוזיאון ת״א

  • אמנות כסחורה כפי שסחורה היתה רוצה להיות

    אמנות כסחורה כפי שסחורה היתה רוצה להיות

    האובייקטים שיוצרת אלישבע לוי מקסימים בצורה מיידית משום שהם עושים מעשה פרדוקסלי, בלתי אפשרי: מראית עין שבכל זאת קיימת כאובייקט.

  • הפכתי להיות צייר נוף

    הפכתי להיות צייר נוף

    תהליך היצירה של שי זילברמן, המציג תערוכות יחיד בגלריה עינגע, מזכיר בניית דגם של תפאורה בקנה מידה אינטימי.

  • ראייה בתנועה

    ראייה בתנועה

    עבודתה של תמר הרפז Kitchen Sink Drama היא סוג של הקפאת פריים + מיצב, ההופכת אירוע קולנועי לנרטיב ההולך ונפרש לאורך המרחב.

  • כמה הערות מרכזיות להערת שוליים אחת: שיחה עם לאה ודיאגו

    כמה הערות מרכזיות להערת שוליים אחת: שיחה עם לאה ודיאגו

    שיחה עם לאה מאואס ודיאגו רוטמן על דרך העבודה שלהם, השינויים שחלו בה, על האופן שבו הם בוחנים אותה במבט לאחור וכיצד המבט הזה משפיע על העשייה שלהם היום, לכבוד יציאת הספר ״*הערה״ ואירוע “הערה 12: הערה היסטורית”

  • היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים – חלק ה׳

    היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים – חלק ה׳

    לחלקו הקודם של המאמר >>> המפץ הגדול ומשטר הראייה הריבוני–קנייני–אינסטרומנטלי חשיבות פרויקט המצלמות של דעואל לוסקי היא בכך שהוציא את הצילום מתוך הקופסה השחורה שבה הוא הוטמן כטכנולוגיה. המצלמות מנכיחות את הצילום כמערך יחסים לא מקובע שבמסגרתו הפקת תצלום היא רק אופציה אחת. כל רכיב של המצלמה עובר פרובלמטיזציה ומאבד את מעמדו כפתרון היחיד לטובת […]

  • היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים – חלק ד׳

    היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים – חלק ד׳

    לחלקו הקודם של המאמר >>> זירת הרצח כמה שנים קודם לכן, ב-1995 כאשר ראש ממשלת ישראל יצחק רבין נרצח, פניתי לדעואל לוסקי וביקשתי ממנו להפעיל מחדש את מצלמת צפון–מזרח–דרום–מערב (צדמ“מ) ששימשה אותו בשנת 1992 בקו התפר בירושלים.53 רצח רבין נחווה כרגע מטלטל. התפתינו להאמין שהסכמי אוסלו היו רגע של מפנה, ולא השכלנו לראות שהם נחתמו […]

  • היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים – חלק ג׳

    היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים – חלק ג׳

    לחלקו הקודם של המאמר >>> לא בלחיצת כפתור הקופסאות שדעואל לוסקי בונה עבור מצלמותיו שחורות ברובן. אך אלה אינן קופסאות שחורות. הן אינן מארזים של מכשיר שאופן פעולתו מוכר ליצרן ולמפעיל, ואפשר להציגו וללמדו, בקלות יחסית, כדי להשיג תוצאות ידועות מראש. התצלומים שמצלמות אלה יוצרות אינם קריאים בהכרח, ואינם יכולים להיחשב כייצוגים מזוהים של אנשים, […]

  • היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים – חלק ב׳

    היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים – חלק ב׳

    * לחלקו הראשון של המאמר >>> בין יתר ההבדלים בין שתי הפנורמות אפשר למנות את מיקומו של הסובייקט. הפנורמה האופקית מנכיחה בדימוי המצויר את מיקומו של הסובייקט המתבונן – תייר העומד על פסגת הר ומתבונן בנעשה סביבו. הפנורמה האנכית לעומת זאת, מייצרת רצועה ארוכה ונדרשות כמה וכמה רצועות על מנת להשלים מעגל פנורמי היפותטי. גם כך נצרך הצופה […]

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?