קטלוגים

  • היות אמן של אמת וחסד וחן

    “נכון לכתיבת שורות אלה, אין לנו סטייל. ולא הוד ולא הדר, ולא זנב מהם. זו צרה, ואינה מן הפעוטות שבצרותנו”. טקסט נלווה לתערוכה קבוצתית בגלריה P8.

  • לראות מבעד לחרכים

    המצלמות והתצלומים שמייצר חיים דעואל לוסקי מייצגים מניפסט ויזואלי בהתהוות; בחינה והצהרת כוונות לגבי האפשרויות של הצילום והמוגבלויות של המצלמה והצילום ההגמוניים.

  • להתחיל בהתחלה, ואז לחזור אחורה

    בהתחלה היתה העין. אחר כך היה הציור. אחר כך באה המצלמה. ואז הקולנוע, המחשב, הפוטושופ, האינטרנט, האייפון. ובדרך – מצלמות טלסקופיות, מיקרוסקופיות, לוויינים, מצלמות מעקב, תוכנות הדמיה. אם מבקשים כמו בלשים, להתחקות אחרי עקבות הרמייה, יש לחזור לנקודת ההתחלה – אל העין. אנחנו לא רואים את שעינינו רואות, מנגנוני ההדמייה טבועים בנו. הראייה עצמה היא […]

  • הסורג הסמוי

    “הדיאלוג העקרוני בין שני הציירים והסופר שנידונים כאן מתרחש בתחומה של השתיקה. לפנינו שלושה אמנים שמביעים בעוצמה; ועם זאת סוד השתיקה ידוע להם. כאן מצויה לחיצת היד המשולשת של תערוכה זו”. על תערוכתם המשותפת של משה קופפרמן ומאיר אפלפלד.

  • עמית קבסה: קִיבּוּץ-גָּלוּת

    המהלך הגלותי ביצירתו של עמית קבסה דן את בני האדם לזנוח את הקרקע שתחת רגליהם, לוותר על מקומם ולאבד עצמם. אך כשם שהגיעה הגלות כרעם ביום בהיר, כמבול, כך יש בכוחה לחלוף.

  • לשאול היום מה זה רישום, זה כמו לשאול מה זאת אהבה

    מקטעים אינטימיים וספורטיביים, משלים קיומיים וסמי-מסטיים וסיפורים אוטו-ביוגרפיים על הרישום.

  • קדושה, קדשה, קדישא

    נשים בחטא ובטומאה – מאמר נלווה לתערוכה קבוצתית בגלריה קונטמפוררי.

  • האוביקט הורָה לי

    הנושא: תעתיק של ניסוי צפייה מרחוק (remote viewing) שערך הסובייקט, קארל ניקולאייב (1) מיקום האובייקטים: מאיץ, ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות עכשווית, תל אביב מיקום הסובייקט: מוסקבה I. כיצד לראות את החלל הזה שטוח. ריק. בלתי חדיר במבט ראשון. מעין מקבילה דו-ממדית לנקודה, לקו או לחלל. ללא ספק, משטח מישורי. קיר או תקרה או יריעת גומי […]

  • מרכבות לאור עקיבא

    מי שמקשיב באמת לעבודותיו של איצ’ה גולומבק, ישמע קול נדיר וחף מסנטימנטליות, מפוכח, קפדני ועם זאת פואטי, שבלי לעשות מעצמו עניין ובלי להכיר לעצמו טובה בשל כך משמש פה לאוכלוסיות שוליים בלתי נראות, חרישיות ואנונימיות.

  • יום שהוא לא יום ולא לילה

    נחמה גולן מרחיבה את היוצרות ומחילה את המושג בזות גם על מעשה האמנות שיצא תחת ידה בעבר ונגנז, כסוג של הפרשה שכמעט נדונה להרחקה ולאבדון.

  • אי-מהות

    גם לאחר מאות שנות ייצוגי אמהות באמנות, ובכללן עשרות שנים של אמנות פמיניסטית, תערוכות נמנעות מעיסוק בסוגיית הדיכאון שלאחר לידה. תערוכה חדשה תוהה על טיבה של התופעה.

  • הקהילה הבאה

    בתערוכה במוזיאון חיפה מציגים אמנים המייצרים סצנות חברתיות המגבשות נרטיב קהילתי חדש תוך ערעורו של נרטיב קיים, ובוחנים את מהותו של המושג “קהילה” וגבולותיו באמצעות נרטיבים או פולחנים מומצאים.

  • היכל התרבות

    ‘הבתים האמריקאים’ – סדרת הצילומים של “בית פרנסוורת'” וסדרת הצילומים של בתי-המידה הדוממים המוצגות כעת בגלריה דן – מציגים שתי התייחסויות שונות לאותו מושג היסטורי בו מבקש הצלם יאיר ברק למצוא את ביתו: מודרניזם. שתי התייחסויות לאותו בית אותו מבקש ברק להפוך – שוב – לאקטואלי.

  • זרות העבר וזרות ההווה: על העיסוק באור בלהות

    תערוכתו של אבי גנור RealityTrauma, שמעמידה במרכזה את צמד המושגים ‘ריאליטי’ ו’טראומה’, מפרידה בין השניים במהלך כואב רק על מנת לחברם בחזרה, וכך לשמור על תנועה מתמדת בין התצלום, הצופים ופרשנותם. מאמר מתוך קטלוג התערוכה במוזיאון ת”א לאמנות.

  • עבר למראית עין

    מהם הדברים הרודפים ציור היום? כיצד הם מתבטאים בעבודות של אורן אליאב – בפעולה הציורית, בתהליך ובציורים עצמם? לאה אביר בשיחה עם אורן אליאב.

  • לסגת עד לדבר עצמו

    הדר גד מביטה במהותם של הדברים מולה. ציוריה הריאליסטים הם תקריבים דקדקניים של פריטים ומראות המרכיבים את חיינו בשתיקתם ונושאים את עקבותינו בתוכם. הציורים דוברים את הרבים מתוך קולו של היחיד, קולה של האמנית, קול פרטי ושקט שעולה ומתהווה בעקבות המבט. בתנועה אטית עובר מבטה מפרט אל פרט: מסלע לעלה, מצינור נשכח לשורש עץ עתיק-יומין, […]

  • אי-אפשר לתרגם שנגרילה

    הצלמת אורית רף מנסה להציל את הפראיות ועושה זאת דווקא בפעולה הנדמית כמנוגדת לה בתכלית. במקום לחלום על טבע לא נגוע, היא נוגעת, שוב ושוב.

  • האקדמיה החופשית

    יצירותיה של סיגל פרימור שואבות את ההגיון הפורמליסטי שלהן מההיסטוריה של האמנות והפיסול המודרניים (קונסטרוקטיביזים רוסי, מינימליזם וקונספטואליים), אך התחביר שלהן מצטיין בהבעה בארוקית פוסט-מודרניסטית בעליל.

  • קולנוע של גרילה

    מכונת המלחמה ומכונת הקולנוע באו לעולם שלובות זו בזו. הקולנוע הדרומי שצמח בשדרות מתחיל בקשר בין מכונת המלחמה לקולנוע, אך מנסה להפוך אותו על ראשו, להפוך את החולשה לכוח. לעשות מלחמה דרך הקולנוע — שהיא לפני הכל מלחמה בייצוג של המלחמה, בייצוג של הפריפריה, של המזרחים, של הדרום.

  • במרחבים הסִפיים של הגבריות

    בתערוכה חדשה מפנה רעות פרסטר מבט אל עבר גברים המגלמים בצורת הקיום היומיומית שלהם רעיונות, אידיאולוגיות ואמונות הקשורות לגבריות אולטימטיבית ופראית.

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?