סקירת ספרות

  • עולם רחב ידיים שאורותיו לא האירו דבר

    הקיום היהודי של גיבורי סיפוריו של ברנרד מלמוד אינו אלא "גבולות גזרה" שתוכנה אינו ברור ותכליתה אינה ידועה. זוהי יהדות של פני השטח – הלכה ללא אגדה וחוקים נטולי אהבה.

  • "כמה נאיבים אנו יכולים להיות כלפי אמונותיהם של אחרים"

    בספרה "טוהר וסכנה" עוסקת האנתרופולוגית הבריטית מרי דגלס בשאלה מדוע מייחסת התרבות לדברים מסוימים חשיבות עד כדי קדושה, בה בשעה שדברים אחרים נחשבים כה מזוהמים עד כדי כך שמוטל עליהם טאבו. דוד שפרבר מסביר איך כל זה קשור לאמנות.

  • רישום רפואי

    על פניו ספרה של אילנה ברנשטיין "בקשתה האחרונה" הוא ספר פשוט וישיר מאד, אך יש לו גם "נוסעת סמויה".

  • על גבול הכתיבה

    הספרות והשירה משמשות כציוני הדרך של "נופל מחוץ לזמן". הן הממקמות את סיפור השכול הקושר את תהליך האבל במעשה הכתיבה באופן בלתי ניתן להתרה, במרחב טראומתי שגיבוריו, רובם ככולם, עוסקים בסיפורים.

  • חובת השיבה

    ספרו החדש של גדעון עפרת "השיבה אל השטעטל", מנכס מחדש עולם יהודי מודחק, מגלה עד כמה הוא נוכח באמנות למרות הניסיונות העיקשים לדחקו לשוליים, ומרים תרומה יחודית לחקר השורשים העמוקים של האמנות הישראלית.

  • בית הספר הפנימי

    בתחילת דרכו כארכיטקט הוזמן ויטו אקונצ'י לתכנן סככה להסעות לבית ספר יסודי בפניקס, אריזונה. הוא הציע לפוצץ את בית הספר. זאת אומרת – לא ממש.

  • אדישותו של "בעל הבית"

    "כדי שהמדינה הנאצית תשגשג לא נדרשו האזרחים אלא לשתף פעולה ולהקפיד על הכרה ברורה באינטרסים האישיים שלהם ועל אדישות עמוקה לסבלם של אחרים". על ספרו של ההיסטוריון איאן קרשו "היטלר, הגרמנים וה'הפתרון הסופי'".

  • הפנים הכלואות במיכל

    רומן מעמדי-חברתי שכמעט אינו יוצא מגבולות בית אחד, סיפור אהבה טלנובלי שברוב הזמן חסר כל קשר אינטימי, מותחן ללא תעלומה וללא בלש וסיפור אירוטי עם מעט מאד סקס. על "זעם" – ספרו של הסופר הארגנטינאי סרחיו ביסיו.

  • פריט הולך ונעלם

    שתי מונוגרפיות חדשות של יחזקאל ירדני וראובן ברמן קדים, מציגות את גוף עבודתם של האמנים הוותיקים וחושפות גם את הבעיות המאפיינות מחקרים הנעשים מחוץ למסגרות מחקר מקצועיות כמוזיאונים ואקדמיות.

  • על טלטול וסלסול

    השאיפה שסרטיהם של יוסי עטיה ואיתמר רוז יהיו אסתטיים יותר, ושתצלומיו של שי קרמר יביעו עמדה פוליטית כלשהי, מחמיצה הן את האסתטיקה המיומנת והמחושבת של הראשונים והן את העמדה הפוליטית הברורה של השני. תגובה לגדעון עפרת.

  • "הרבה מילים – מעט תועלת. אבל אני אפיק מהן את המירב"

    שֶל אסקילדסן הנורבגי כותב בלשון כמעט מונוטונית, ודווקא מתוכה מצליח לתאר ניכור ובדידות בדרך מקורית ומרגשת • ספרו, הסנונית הראשונה ששחררה הוצאת "סמטאות", הוא חריגה משמחת מהקו המוכר בתחום התרגומים לעברית.

  • הקוד של הארווי

    משבר אינו כשל אלא יסוד בסיסי בכלכלה הקפיטליסטית. מה קורה כשכלכלנים מתעקשים לעודד שלושה אחוזי צמיחה בשנה, ואיך זה קשור לאמנות? על ספרו של דיוויד הארווי "מסתורי ההון".

  • גיחוך קטן למראה פרעה המבואס ששוכב בתחתונים

    שני ספרים חדשים: רודולף ויטקובר על עקרונות הארכיטקטורה בעידן ההומניזם, ועיבוד של הקומיקסאי הידוע ר. קראמב לספר בראשית.

  • הולדת השינקינאות

    "אחד העם 90" הוא שמה של גלריית האמנים השיתופית הראשונה שפעלה בשנות השמונים בת"א, וגם שמו של ספר חדש המתעד את תולדותיה.

  • בגוף אני מציגה

    שני ספרים חדשים: על מיצג, אמנות גוף והקשר בין דוד גרוסמן לויטו אקונצ'י, ועל אמנות המאה התשע-עשרה.

  • מצלמות כמכשירי עינויים

    בסיכומה של פרשת אבו-גרייב איש לא הועמד לדין על רצח, אך חיילת אחת הואשמה בכך שצילמה גופת נרצח שמת בזמן חקירה.

  • סקירת ספרות – מדור חדש

    מדור החדש שיתפרסם מדי שבועיים יציג בקצרה ספרים בתחומי האמנות והתרבות שראו אור לאחרונה. והפעם: על מופעי הטרור באמנות ובתרבות, על בודריאר והכלכלה של ימינו, ועל סיפורי תוהו של שלום עליכם.

  • מאה שנים של בידוד

    כבר מכריכת הקטלוג הגדול והמושקע "מאה שנות אמנות ישראלית" ניתן ללמוד שיעור על דרכי התהוותם של נראטיבים היסטוריים. את הספר שיצא בהוצאת מוזיאון ישראל ונכתב ע"י האוצר הראשי יגאל צלמונה, מעטר פרט מציור של אורי ריזמן – גזעי עצים קצרים, סבך ירוק-צהצהב הנפרש על פני רוב השטח, וכחול דהוי מעט של שמיים המבצבץ מבעד לצמרות. […]

  • קאנוני, איכותי וחלקי

    ספרו החדש של האוצר יגאל צלמונה "100 שנות אמנות ישראלית" יצא עם פתיחתו המחודשת של מוזיאון ישראל, והוא משמש גם קטלוג לתצוגת האמנות הישראלית החדשה שאצר צלמונה יחד עם אמיתי מנדלסון. הספר הוא פנינה היסטוריוגרפית בתחום האמנות הישראלית. הוא מצטיין בבהירות, שאמנם מאפיינת את הכתיבה על אמנות במחלקות האוניברסיטאיות לתולדות האמנות, אבל רחוקה מלהיות הבון […]

  • השגות המנוסחות בשפת התהייה

    על ספרו של גדעון עפרת "אמנות מינורית – אמנות בישראל בשחר שנות האלפיים" בשנות השמונים והתשעים נהג האוצר וחוקר האמנות דר' גדעון עפרת להוציא בהוצאה עצמית ספרון שהוקדש לסוגייה מסוימת באמנות ובתרבות הישראלית. הספרונים שפורסמו כמעט מדי שנה, הודפסו בכמה מאות עותקים ונשלחו אל אנשי מקצוע מן התחום. בעשור האחרון איגד עפרת מבחר ממאמריו בכרכים […]