רקפת וינר-עומר ואלדר פרבר הם זוכי הפרס לאמנים חזותיים עד גיל 45 ע”ש הצייר מירון סימה לשנת 2011. השניים יקבלו פרס כספי בגובה 10,000 ש”ח כ”א, שיוענק במהלך תערוכה משותפת שתוצג בבית האמנים בירושלים במרץ 2011. בועדת הפרס ישבו האוצרים אמיתי מנדלסון וגליה בר-אור והאמן אלכס קרמר. בנימוקים להענקת הפרס לאלדר פרבר כתבו השופטים כי “פרבר הוא מהאמנים הריאליסטיים החשובים בארץ. ציוריו הם מלאכת מחשבת של בניית מערך ציורי מדויק ונאמן למציאות, אך גם רגשי ומלא התפעלות מן הטבע אותו הוא מתאר. שיטת הציור שלו מבוססת על פירוק הנוף למרכיביו המופשטים – כתמי צבע וקווים – שבסופו של תהליך מרכיבים את הציור לא מתוך דעה מוקדמת לקונבנציות צורניות, אלא דרך חקירה, ניסוי ותהיה. בניגוד לרצף הדימויים האינסופי המציף אותנו היום, פרבר מציע ביצירתו חוויה מסוג אחר – של התבוננות מרוכזת, ממושכת ומעמיקה”.

אלדר פרבר - טירגרטן. שמן על בד מודבק לעץ, 2009
על רקפת וינר-עומר נכתב כי הציור שלה “שואב את החיוניות שלו מכוח המצאה הלקוח ממחוזות כמו נאיביים, מרחב דמיון הנושק לפרברטי ועוצמת פעולה בחומר שיוצרת זיקה לאזורים פרימאליים והיוליים. למרות איכותו ומשמעותו כציור מקורי, מרגש, מרתק, האמנית לא מאפשרת לו חיי נצח במרחב עצמאי משלו. היא עושה שימושים משניים בציוריה, יוצרת בכל פעם מיצבי ציורים שבהם הציורים הופכים לאבני בניין למבנה, סוכה למשל, או מרכיבים אותיות למילה. פעולות אלה שהיא עושה בציור, לעתים רדיקליות ממש, מערערות את תחושת הנחת העצמית ואת הטעם הטוב ומחברות את הציור לחיים ולעולם היומיומי בדרך שהיא מצחיקה, כואבת וגרוטסקית”.

רקפת וינר-עומר - צבע תעשייתי, שמן וספריי על בד
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 

השבוע נפתח בשדרות שבנגב המערבי מוזיאון ראשון מסוגו לפעוטות, "המוזיאון הראשון שלי", ומציע, לצד תערוכות, פעילות מגוונת לילדים. יזמית ואוצרת המוזיאון היא שלומית עצבה-ברנע. המוזיאון מיועד למשפחות, לגני ילדים, לקבוצות חינוכיות ולמבקרים בכלל.
התערוכה הראשונה במוזיאון, "קו. כתם. צורה", שאצרו שי עיד אלוני ועצבה-ברנע, מציגה שורה של אמנים. בין העבודות המוצגות: הר שניתן לטפס עליו, מערה שניתן לזחול לתוכה, ציור קיר מגנטי המשתנה ללא הרף, חללי אור צבעוניים, מיצבי סאונד אינטראקטיביים, פסלי טקסטיל רכים למשחק חופשי ועבודות מולטימדיה המגיבות לקול ולתנועה של הילדים. משתתפים: יערה אורן, אורי בצון, נועם בר, ניר ג'יקוב יונסי, דקלה לבסקי, שרון קן-דור, אליאן קצ'קה, איגור רבליס, עלמה שנאור ופרל שניידר. לצד היצירות מוצגות שאלות קצרות המעודדות דיאלוג בין ההורים לילדים. כמו כן פועלת סדנת יצירה.
המוזיאון פותח בשיתוף מרכז דואט להתפתחות הילד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בראשות פרופ' נעמה עצבה-פוריה, והוקם ביוזמת עיריית שדרות. "המוזיאון הראשון שלי", רח' שאר-יישוב 14, שדרות 


הליברלים החדשים-אנשי האמצע .קצת לזה וקצת לזה. אנשי ‘עדיף לא לנקוט עמדה נחרצת מידי’
אסכולת שמן על בד מודבק לעץ ואסכולת צבע תעשייתי,שמן וספריי על בד. לפחות בשירותים החדשים של מוזיאון ישראל אפשר להקיא עם סגנון (סטייל).
j.m
| |