פריחת מוחות 14: גבריאלה וויינשנקר, ברוקלין, ארה"ב

גיל: 27 מצב משפחתי:  גרושה נולדה ב: בואנוס איירס, ארגנטינה גדלה והתחנכה ב: תל אביב (מ-1983) השכלה: תואר ראשון במדרשה לאמנות ב-2005, הוראת אמנות ב-2009 בוויליאמס קולג' (Williams College, Williamstown, Massachusttes, Levitt Artist-in-residence) גלריה: לא מיוצגת. תחומי עיסוק/עניין: ההשפעה הכי גדולה ותחום העניין הכי רחב שלי מחוץ לאמנות הוא ספרות מודרנית, בעיקר סביב אמצע המאה […]

גיל: 27
מצב משפחתי:  גרושה
נולדה ב: בואנוס איירס, ארגנטינה
גדלה והתחנכה ב: תל אביב (מ-1983)
השכלה: תואר ראשון במדרשה לאמנות ב-2005, הוראת אמנות ב-2009 בוויליאמס קולג'
(Williams College, Williamstown, Massachusttes, Levitt Artist-in-residence)
גלריה: לא מיוצגת.

גבריאלה וויינשנקר

גבריאלה וויינשנקר


תחומי עיסוק/עניין:
ההשפעה הכי גדולה ותחום העניין הכי רחב שלי מחוץ לאמנות הוא ספרות מודרנית, בעיקר סביב אמצע המאה העשרים. כרגע אני קוראת ביוגרפיה חדשה של ולדימיר נאבוקוב. האמת שהעניין שם דווקא התחיל מהאמנות: התחלתי לצייר את הפורטרט שלו ובחיפושיי אחר תמונות פחות מוכרות, מצאתי את הספר הזה שיצא השנה, ע"י ברברה ווילי, שכתבה בעבר על ההשפעות הקולנועיות אצלו. התמונות בספר החדש די מדהימות והן מספקות עבורי השראה לסדרת עבודות חדשות.

ספרי בקצרה על האמנות שלך.
אני עושה ציורים, רישומים, עבודות וידיאו ומיצב . כרגע אני עובדת על טריפטיך של עבודות וידיאו ורישומים העוסקים בחייהם הפנימיים של אורות אצטדיון, כפי שאני מדמיינת אותם.

אמן/ית שאת מעריכה במיוחד.
האמן הראשון שגיליתי במדרשה בגיל 19 שהותיר בי רושם גדול היה ברוס נאומן. רותי דירקטור לימדה אז קורס על אמנות עכשווית והיינו צריכים לבחור אמן או אמנית ולהסביר את האמנות שלהם. לקח לי חודשיים לכתוב 20 עמודים עליו ועל המשמעות של כל מה שהוא עשה… עכשיו אני אוהבת, בין השאר, את ווויליאם קנטרידג', נדקו סולקוב, נטלי דג'ורברג, וסטורם ת'ארפ.

למה ניו-יורק?
כשלמדתי במדרשה, עשיתי ציורים מופשטים גדולים על קנבס עם הרבה טפטופים, ספריי ופאסון, לא הדבר הכי פופולארי באותו רגע. פעם, בשנה א' בשיעור "ביקור גלריות" עם ענת בצר הלכנו לסטודיו של יעקב מישורי. בזמן שהוא דיבר לחשתי לענת באוזן "עזבי אותך מכאן, איך עושים את זה בניו יורק?" ארבעה ימים אחרי שתערוכת שנה ד' נפתחה הייתי על מטוס לכאן.

אז עכשיו כשאת שם את מרגישה ש"עשית את זה"?
אחת התגליות היותר מאכזבות שגיליתי על עצמי היא שאני אף-פעם לא מרגישה כך, וכל הישג מוביל אותי לדבר הבא שאני רוצה להשיג. אני חושבת שזה סוג של מנוע שלהרבה אמנים יש, סוג של חוסר סיפוק כרוני.

גבריאלה וויינשנקר - פרט ממיצב

גבריאלה וויינשנקר - פרט ממיצב

איך את חווה את הישראליות ו/או היהדות שלך בניו-יורק?
אדוארד סעיד כתב במאמרו "Intellectual Exile: Expatriates and Marginals" שהמהגר – אשר לא יכול לעולם באמת להשתייך למקום אליו הוא הולך, ויחד עם זאת, כבר לא מסוגל באמת לחזור להיות מי שהיה בארץ המקור – מתחיל להתקיים בתוך איזור הביניים המנטאלי הזה. אני חושבת שזה מתאר את מה שקרה לי במובנים מסוימים.

את מתגעגעת לישראל?
כמו כולם- למשפחה, לחברים, לדירה בשדרות רוטשילד.

האם את חושבת לחזור בעתיד לישראל?
בדיוק קראתי את הראיון עם עינת עמיר שפורסם פה והיא ציינה את "מודל יהודית סספורטס". אני גם כן הייתי רוצה להצטרף למועדון סספורטס: אביב וסתיו בניו יורק, חורף-לא-חורף בארץ וחופשה אקזוטית כל קיץ.

האם לדעתך כדי להצליח בישראל צריך בהכרח לעבוד מחוץ לישראל, או לפחות ללמוד בחו"ל?
אני לא יודעת מה צריך לעשות כדי להצליח בישראל.  אני הייתי צריכה לבוא לכאן כדי למצוא את דרכי, והדרך הזו לא עברה בתואר שני. אני לא חושבת שיש מתכונת בדוקה שעובדת בשביל כולם, ואני עוד מנסה להחליט מה בדיוק עובד בשבילי, אבל נראה לי שהדבר העיקרי הוא למצוא מקום מאתגר ומספק השראה לעבוד ולחיות בו.

האם את מרגישה שהחיים בניו יורק תרמו להתפתחותך המקצועית?
יותר מזה, ההתפתחות המקצועית שלי קרתה כאן. אין לי מושג כיצד האמנות שלי הייתה נראית אם הייתי נשארת בארץ, בעיקר מכיוון שהיא כל כך מושפעת מעצם העובדה שאני חיה כאן. אני כותבת באנגלית בתוך הציורים, עוסקת בהוויית המהגר, בהיותי הזרה הרואה מבחוץ. בנוסף לכך, כל התערוכות והרזידסנס שהשתתפתי בהם עד כה, קרו כאן או שהיו התפתחות של תהליך, שיחה או מחשבה שהתחילו כאן, בניו יורק.

גבריאלה וויינשנקר - פרט ממיצב

גבריאלה וויינשנקר - פרט ממיצב

ספרי בקצרה על הפרוייקטים האחרונים שלך.
The Unfinished Museum Tour הוא פרויקט שהתחלתי ב 2007 וכולל וידיאו, ציורי קיר, רישומים ומדריכי-קול, שעוסקים באמנות של אנשים אחרים. החלק הראשון של הפרויקט הוצג ב- Flux Factory  גלריה וקואופרטיב של אמנים בלונג איילנד סיטי, בתערוכה שאצרה חן תמיר, אוצרת ישראלית-קנדית. בשביל התערוכה הזו עשיתי סדרה של ארבע עבודות וידיאו, כל אחת הציגה "לופ" של חזית אחרת של מוזיאון בניו יורק (וויטני, מוזיאון המטרופוליטן, מומה ו- PS1). עבודות הוידיאו הוקרנו על מסכי טלוויזיה קטנים ועל גבי כל מסך הייתה סדרה של 25 עותקים של "רישום זיכרון" שעשיתי על המוזיאון הנידון. הרישומים עסקו כל אחד בזיכרון של מקרה או מפגש שחוויתי שם, והם חולקו בחינם למבקרי הגלריה.
ב-2009 עשיתי תערוכת סולו בקנדה, בגלריה בשם La Chambre Blanche אשר הזמינה אותי לרזידנסי של שישה שבועות, במהלכה מילאתי את הגלריה בציורי קיר, תמונות ועבודות וידיאו שעסקו באמנות שהוצגה באותו זמן בקוויבק. בנוסף לכך עבדתי בשיתוף עם המוזיאון לאמנות עכשווית שם, ויצרתי סיור קולי מודרך שסופק למבקרים במוזיאון ובגלריה. הסיור ארך 20 דקות ובמהלכו קולי הרך הדריך את המבקרים דרך העבודות שאהבתי או לא, וסיפק אנקדוטות פרטיות, רכילות שאספתי על האמנים וקצת ביקורת אמנות.

מה תוכניותייך לעתיד הקרוב?
אני עובדת כרגע על פרוייקט משותף עם המשורר האמריקאי לורנס ראב (Lawrence Raab), ובספטמבר אשתתף ברזידנסי של Triangle Arts in NY

1 תגובות על “פריחת מוחות 14: גבריאלה וויינשנקר, ברוקלין, ארה"ב”

    למה מציינים מצב משפחתי? זה באמת משנה שהיא גרושה? ואם היא היתה לסבית? יש הרי גם לסביות גרושות מנשים ולסביות גרושות מגברים..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.