פריחת מוחות 5: דודי מימון, אוניברסיטת מיאמי

גיל:31 מצב משפחתי: נשוי + 1 גדל והתחנך ב: קריית-ים. השכלה: תואר ראשון בסוציולוגיה ושירותי-אנוש מאוניברסיטת חיפה, תואר שני בסוציולוגיה מאוניברסיטת חיפה,  דוקטורט בסוציולוגיה מאוניברסיטת אוהיו סטייט. תחומי מחקר: תיאוריות של התנהגות, קרימינולוגיה, סוציולוגיה עירונית, התנהגויות אובדניות ומודלים סטטיסטיים. על מה כתבת את עבודת הדוקטורט? ניסיתי להבין את התנאים שמובילים בני נוער להתנהגויות אלימות. הספרות […]

גיל:31
מצב משפחתי: נשוי + 1
גדל והתחנך ב: קריית-ים.
השכלה: תואר ראשון בסוציולוגיה ושירותי-אנוש מאוניברסיטת חיפה, תואר שני בסוציולוגיה מאוניברסיטת חיפה,  דוקטורט בסוציולוגיה מאוניברסיטת אוהיו סטייט.

דודי מימון

דודי מימון

תחומי מחקר:
תיאוריות של התנהגות, קרימינולוגיה, סוציולוגיה עירונית, התנהגויות אובדניות ומודלים סטטיסטיים.

על מה כתבת את עבודת הדוקטורט?
ניסיתי להבין את התנאים שמובילים בני נוער להתנהגויות אלימות. הספרות הקרימינולוגית מלאה בהסברים וסיבות בגינן בני נוער פושעים ונוהגים באלימות. חלק מההסברים מדגישים את השפעתם של גורמים פסיכולוגיים (למשל אימפולסיביות, שליטה עצמית), חלק מדגישים את השפעת הסביבה (משפחה, בית ספר, שכונה, חברים) וחלק מתמקדים בהזדמנויות ובמצבים ספציפיים שמובילים לפשיעה (למשל נוכחות של חנויות לממכר אלכוהול בשכונה, שעמום, התרועעות עם חברים). הבעיה היא שאף אחד מההסברים הללו לא מנסה ליצור הבנה מלאה וכוללנית של התופעה ולשרטט כיצד גורמים פסיכולוגיים, סוציולוגיים ומצביים פועלים יחדיו ומשפיעים על התנהגויות עברייניות. בדוקטורט שלי הצעתי מסגרת תיאורטית אינטגרטיבית שמאגדת את ההסברים השונים. בגדול, טענתי שהתנהגות אנושית מושפעת ממעגלים פורמאליים (למשל חוקי המדינה, משטרה) ובלתי פורמאליים (משפחה, חברים, שכנים) של שליטה. המעגלים הללו (אותם כיניתי  circles of control) מונעים מבני אדם לפשוע ולהיות אלימים דרך שני מכניזמים עיקריים: ראשית, הם תומכים בהתפתחות שליטה עצמית בקרב האינדיבידואל. שנית, הם מורידים את הסבירות שמצבים תומכי פשיעה אכן יובילו אנשים להתנהגויות עברייניות (בניגוד לתפיסה המסורתית הגורסת ששליטה מונעת את היווצרותם של מצבים תומכי פשיעה). כדי לבדוק את המודל שלי השתמשתי בנתונים על בני נוער ומשפחותיהם שהתגוררו בעיר שיקגו בין השנים 1995-2002. מצאתי כמה ממצאים מעניינים: ראשית, מצאתי שסביבה משפחתית תומכת (היקשרות חיובית להורים, פיקוח הורי), עוזרת להתפתחות שליטה עצמית בקרב ילדים ובני נוער ושהתמיכה המשפחתית הזו אפקטיבית יותר בשכונות בהם הדיירים מעורבים בחיי השכונה. עוד מצאתי, ששכונות בהם הדיירים מעורבים יותר בחיי השכונה לאו דווקא מונעות את היווצרותם של מצבים תומכי פשיעה (ובעיקר התרועעות של בני נוער משועממים בשכונה). לעומת זאת, בשכונות כאלה הסבירות שמצבים תומכי פשיעה יובילו להתנהגויות אלימות בקרב בני נוער היא נמוכה משמעותית משכונות בהם לדיירים לא אכפת ממה שקורה ברחוב.

חוקר/ת שאתה מעריך במיוחד:
תומס קון מדגיש במבנה של המהפכות המדעיות שבכל דיסציפלינה מדעית מספר מצומצם של חוקרים יוצרים מהפכות מדעיות  וכל שאר החוקרים עוסקים בהבנת הרעיונות שהמהפכנים הללו טוו (אני אוהב את המונח "טאטוא" שקון מרבה להשתמש בו). אני חושב שבתחום הסוציולוגיה דורקהיים הוא אולי היחיד שעונה על הקריטריון של מהפכן. האיש הניח את היסודות לסוציולוגיה המודרנית ועל כתפי עבודתו אנחנו עדיין נשענים. העבודות שלו (The division of labor in society, Suicide, The elementary forms of religious life)  רלוונטיות היום יותר ממאה שנים אחרי שכתב אותם ועדיין עוזרות לנו להבין כיצד החברה האנושית משפיעה על התנהגויות, מחשבות ואפילו על הבריאות של האינדיבידואל. בניגוד לחוקרים אחרים, שרעיונותיהם מהפכניים אך קשה מאד לבחון אותם אמפירית, דורקהיים גם שרטט לפרטי פרטים (ב–Rules of sociological method) כיצד מחקר סוציולוגי אמפירי צריך להיעשות. גאון. אני עדיין זוכר את הפעם הראשונה שבה נחשפתי אל כתביו (אני חושב שהתאבדות היה המחקר הראשון שלו שקראתי) ואת השאלות שעבודתו העלתה בי. המחקר הראשון שפרסמתי נשען על עבודתו ואני שמח על כך.

האם אתה חושב לחזור בעתיד לישראל?
לא בעתיד הקרוב. כקרימינולוג שמתעניין בהשפעה של שכונות על עבריינות וסטייה אני מוצא שקשה מאד למצוא נתונים טובים שאפשר לעבוד ולפרסם איתם. אני גם לא בטוח שיש תקן באחת האוניברסיטאות בארץ למרצה חדש. בכלל, אני חושב שגם מבחינה אישית וגם מבחינה מקצועית יהיה טוב יותר לקריירה שלי ולמשפחה בארה"ב.

אתה מתגעגע לישראל?
אני מתגעגע בעיקר למשפחה ולחברים. אנחנו מאד קרובים להורים שלי ולהורים של אשתי, ומכאיבה לי המחשבה שבתי, יולי, לא יכולה לחוות משפחתיות כמו שאני חוויתי כשהייתי ילד. מתגעגע ליום שישי בערב ולגלגל"צ. לתיאטרון ולתרבות. פחות מתגעגע למתח התמידי.

איך אתה חווה את הישראליות שלך?
התשובה לשאלה הזו מאד מורכבת. אני חושב שזה מאד תלוי-קונטקסט. כשגרתי בקולומבוס והיינו בין הישראלים היחידים במקום אז היה מאד קשה לחוות ישראליות. חיפשנו אנשים שחולקים אותה תרבות, שמדברים עברית, אך מצאנו שאנשים שמדברים עברית לאו דווקא מדברים באותה "שפה". בתקופה ההיא חווינו ישראליות בעיקר דרך הדת. התחלנו לשמור יותר מסורת, מטבח כשר, חגים וכאלה. כאן, במיאמי,  יש המון ישראלים אבל משום מה אנחנו פחות מחפשים אותם, אולי מפני שלהיות מהגר במיאמי זה לא מיוחד. כאן, אני חווה ישראליות  בעיקר דרך האוכל והמוזיקה. יש במיאמי מסעדות ישראליות שמגישות אוכל מהמטבח הספרדי שמזכיר לי את בית אבא. כאן גם סוף סוף  יש לי מכונית משלי ואני יכול לשמוע איזו מוזיקה שאני רוצה. אני מאד אוהב מוזיקה בכלל ומוזיקה ישראלית בפרט. שלמה גרוניך, מתי כספי, אהוד ואביתר בנאי מחזירים אותי לארץ. דרך המוזיקה שלהם אני מריח את הריחות, נפגש עם האנשים ושומע את הצלילים של הבית.

ספר בקצרה על ממצאי אחד המחקרים שפרסמת:
במחקר שעומד לראות אור בקרוב (Journal of Health and Social Behavior) בדקתי כיצד האינטראקציה בין המשפחה והשכונה משפיעה על הסבירות לניסיונות התאבדות בקרב בני נוער. בגדול, אנחנו יודעים שתמיכה משפחתית מהווה גורם מרכזי במניעת התנהגויות אובדניות בקרב בני נוער. אנחנו פחות יודעים אבל כיצד  סוג השכונה  בו מתגוררת המשפחה משפיע על הקשר בין תמיכה משפחתית וניסיונות התאבדות. כמו בעבודת הדוקטורט שלי, השתמשתי בנתונים על בני נוער ומשפחותיהם בעיר שיקגו כדי להבין כיצד קונטקסט שכונתי תומך בהשפעה החיובית של המשפחה. ממצאי המחקר מראים שבשכונות בהם הדיירים מעורבים יותר בחיי השכונה ובחיי הילדים ההשפעה של המשפחה במניעת התנהגויות אובדניות היא חזקה יותר מאשר בשכונות בהם הדיירים אינם מעורבים. הממצאים האלה מדגישים את חשיבותם של המעגלים השונים בהם חי הילד והאינטראקציה ביניהם על התנהגות אובדנית.

לאור ממצאי המחקרים שלך, שיכולים להיתרגם ברמה הפרקטית להפחתת התנהגויות אלימות או אובדניות בקרב בני נוער, האם אתה מאמין שכחוקר עליך להמשיך ולייצר מחקרים מסוג זה בלבד, או שמתפקידך גם לפעול מחוץ לאקדמיה כדי לקדם או לשנות את המצב הקיים?
אני בהחלט מאמין שישנה חשיבות לפעילות משולבת הן באקדמיה והן מחוצה לה על מנת לגרום לשינוי במימדי התופעות הנידונות. יחד עם זאת, חשוב להיות ריאליים ולהבין שכפרופסורים השואפים להבין את העולם ולחקור תופעות חברתיות שונות, היכולת שלנו לשנות את המצב הקיים היא מוגבלת. אני מאמין בנוסחה שגורסת שתפקידנו כחוקרים הוא להאיר את הגורמים המעודדים (או מונעים) עבריינות נוער והתנהגויות אובדניות, ולכוון את תשומת ליבם של מעצבי המדיניות לגורמים אלו (כמובן תוך אמונה שמעצבי המדיניות  מוכנים ויכולים לעשות משהו בנידון). לכן, מבחינתי, פעילות מחוץ לאקדמיה כוללת הצגת ממצאים מול מעצבי מדיניות והשתתפות פעילה בפורומים שלהם על מנת, שוב, להאיר את הגורמים והאספקטים השונים עליהם צריך לתת את הדעת בניסיון לשנות את המצב הקיים.

מה תכניותיך לעתיד הקרוב?
ביולי הקרוב אנחנו עוברים למרילנד, שם אני מתחיל לעבוד כמרצה במחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת מרילנד. עד אז אני רוצה ליהנות ממיאמי ופלורידה עד כמה שאפשר… לבקר עוד פעם לפחות בדיסני, לראות את קייפ קנברל (אולי  אפילו לראות שיגור מעבורת לחלל) לראות הופעות טובות וליהנות מהים.

4 תגובות על פריחת מוחות 5: דודי מימון, אוניברסיטת מיאמי

    יש לנו את הכבוד להתגאות בדרך שבחרת
    טוב שאתה זוכר מאיפה הכל התחיל , אבל אל תשכח את האישה שאיתך
    אמא ואבא

    דודי , אבא שמח לעדכן אותי מדי פעם על התקדמותך,
    כמו כן תמונות של בתך החמודה שאם אינני טועה גם ביקרה במשרדנו בנתניה
    אני כמובן מאחל לךלהמשיך להתקדם כי "אין לזה סוף"
    עלה והצלח!!!

    Dear Dudi
    We are looking for some details about the
    area of Miami University
    Can you help us?
    Thanks

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *



המלצות מרחבי הרשת