האמנית נטע ליבר שפר היא זוכת פרס שיף לשנת 2023, הכולל מענק כספי בסך 10,000 דולר ותערוכת יחיד מלווה בקטלוג במוזיאון תל אביב לאמנות, שתתקיים ביוני 2024.
ליבר שפר נבחרה מבין 121 מועמדים ומועמדות ע”י ועדת שיפוט שכללה את מנכ”לית מוזיאון תל אביב לאמנות טניה כהן־עוזיאלי, האוצרת הראשית של המוזיאון מירה לפידות, האוצרת עמנואלה קלו, חבר מועצת המנהלים דורון סבג, פרופ’ אריאל הירשפלד וד”ר דיויד גרייבס.
מנימוקי חבר השופטים: עבודתה של נטע ליבר שפר, בולטת בממדיה העצומים, עושר הפרטים ובאמביציה של “סיפור המסגרת” שמאגד אותן. הדבר מפתיע שבעתיים, מאחר שהמדיום שבו היא עובדת הוא רישום – בעיפרון, בפחם או בצבעי מים על ניירות גדולים. ליבר שפר נעה בווירטואוזיות בין עבודות המכסות את קירות הגלריה ומטעות את העין (trompe-l’œil) לראות ברישום את המשכה של אדריכלות החלל. תיאור של מדפים עמוסים בחדר פלאות אקלקטי בדוי, שעליהם מגובבים שכיות חמדה, פסלים וחפצים משלל תרבויות וסדרה חדשה של רישומי סירות הנושאות “פגים היסטוריים” של דמויות שונות מתנועות פוליטיות ותרבותיות שנזנחו ולא מומשו. הרישום בידיה הופך לכלי אפקטיבי ביצירת חוויית צפייה מושכת עין ולב, אך גם כאמצעי חוקר ומתעד המתחקה אחר שרידים תרבותיים, היסטוריות ידועות יותר ופחות, וכזה היכול להשיב חיים במה שנידון לכליה ושכחה.
נטע ליבר שפר, צילום: יאיר ברק
נטע ליבר שפר (ילידת 1972) היא בוגרת תואר שני בהצטיינות בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, ותואר ראשון במחלקה לאמנות בבצלאל, ירושלים.
הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב. 
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
בחירה מעולה! איזה כשרון!!
תמר עופר
| |ראויה ומוכשרת ביותר!!!
קרן שיליאן
| |בחירה גרועה מאוד. איור ופלקטים אינם אמנות ואף פעם לא היו. אם רפי לביא היה רואה את הסירות שלה עם הדמויות ההסטוריות היה שולח אותה לוועדת קישוט . יצירת פלקטיציזם לא מביא קהל ולא גורם לקהל להתעמק באמנות.
hagal
| |