בית הספר לאמנות רב תחומית בשנקר הכריז על האמניות שנבחרו לקחת חלק בתוכנית שהות–אמן בבניין עלית. מתוך הצעות רבות שהוגשו, בחרה ועדת השיפוט את הצעותיהם של נטלי איילון, אסף אלקלעי ומיכל בר–אור.
התוכנית נועדה לשלב אמניות ואמנים בחיי בית הספר, ולהנגיש להן.ם להם את המשאבים הייחודיים של שנקר – סדנאות וציוד מתקדם במגוון רחב של תחומים, אנשי מקצוע, אסיסטנטים מיומנים וסביבה אקדמית פעילה.
נטלי אילון (1987) חיה ועובדת בתל אביב. עוסקת בפיסול, רישום ומיצב. בעלת תואר ראשון באמנות מהאקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל. בשנים האחרונות הציגה תערוכת יחיד בסדנאות האמנים בתל אביב, ובשלל תערוכות קבוצתיות, בין השאר במוזאון בת ים, מוזאון פתח תקוה לאמנות, מוזאון אשדוד, ועוד. אילון היא זוכת מלגת קרן גרוס, פרס אמן צעיר מטעם משרד התרבות והספורט, מלגת מועצת הפיס לתמיכה בתערוכת יחיד ומלגת קרן רבינוביץ׳ לפרויקטים מיוחדים.

נטלי אילון, צילום: יאן אילון
אסף אלקלעי (1986) גדל במושב כרם בן זימרה, חי ויוצר בתל אביב, מורה ואמן מיצב, פיסול, צילום ווידיאו. בוגר בהצטיינות של התואר השני (אמנות) ושל התואר הראשון (צילום) מהאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים והתוכנית לימודי חינוך לאמנות מהאוניברסיטה העברית בירושלים בשיתוף בצלאל. עבודותיו מוצגות והוצגו במוזיאון ישראל, ירושלים (2021), מוזיאון בר–דוד, ברעם (2021) המרכז לאמנות עכשווית CCA, תל אביב (2020), מוזיאון תל אביב (2019) ועוד.

אסף אלקלעי
מיכל בר–אור (1984) הינה אמנית חוקרת שעובדת עם צילומים, מוסדות ואוספים תוך הצבת שאלות אודות היסודות שבאמצעותם אנו מבנים את הזהות וההיסטוריה שלנו כפרטים וכחברה. בר–אור סיימה את לימודיה לתואר הראשון בבצלאל ב-2008, ואת לימודיה לתואר השני ב–RCA ב– 2013. בשנת 2018 השתתפה בתוכנית השהות לאמנים Meetfectory בפראג, ובשנת 2016 בתוכנית השהות של ארטפורט. בשנת 2016 זכתה במלגת ארטיס לפיתוח פרויקט אמנותי, וב-2015 זכתה בפרס האמנית הצעירה.




הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 

הכי הכי חשוב ומבטיח הוא שהם מקבלים “אסיסטנטים מיומנים וסביבה אקדמית פעילה”
מה הם היו עושים בלי כל הטוב הזה?
יעלה
| |