בית לאמנות ישראלית הודיע כי הזוכים במענק למחקר אוצרותי לשנת 2021 הם אורי דרומר וד”ר אורית בולגרו. דרומר זכה במענק על הצעתו “חזון העצמות החדשות: דמיונות וחזיונות יהודיים במאה העשרים”, המיועדת להצגה במוזיאון תל אביב לאמנות וד”ר בולגרו על הצעתה “פנורמה” – פרויקט החקר החזותי “אטלס מנמוזינה” של ההיסטוריון היהודי אבי ורבורג והשפעותיו על אמנים עכשוויים בישראל, המיועדת להצגה במוזיאון בת ים לאמנות.
שתי ההצעות חלקו את המקום הראשון ולכן, בצעד יוצא דופן, הוחלט להגדיל את המענק מ-40 אלף ש”ח ל-60 אלף ש”ח ולפצל אותו בין שני ההצעות הזוכות כך שכל אחת מהן תזכה ב-30 אלף ש”ח.

ד”ר אורית בולגרו
“שתי ההצעות שונות במהותן ובכל אחת מהן יש תרומה רבה הן למחקר האמנות הישראלית והן לשני מוזיאונים חשובים בישראל: מוזיאון בת ים לאמנות ומוזיאון תל אביב לאמנות, שהתחייבו להצגת תוצרי המחקר”, אומרת עידית עמיחי, מנהלת בית לאמנות ישראלית. “על כן, פנינו למכללה האקדמית תל אביב יפו והתקבלה החלטה משותפת להעלות את גובה המענק. לאחר שנה וחצי שבה המוזיאונים נאלצו להיות סגורים ואמנים ואוצרים סבלו ממצוקה כלכלית ותעסוקתית, בית לאמנות ישראלית מבקש דרך מענקים אלו להמשיך ולהביע תמיכה באמנות ישראלית ובפעילות המחקרית האוצרותית. אני מודה לפרופ’ דרור ורמן, נשיא המכללה האקדמית ת”א-יפו, לחברי הועדה ולכל האוצרים והאוצרות שהגישו את מועמדותם”.
המענק למחקר אוצרותי נחנך בשנת 2020 ומוענק זו השנה השנייה ברציפות מטעם בית לאמנות ישראלית. בשנת 2020 זכתה בו הדס קידר שתערוכתה העוסקת באמנית דורית רות יעקבי, צפויה להיפתח בחודשים הקרובים במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית.

אורי דרומר
חברי הוועדה לשנת 2021 הם: יונה פישר (יו”ר), ד”ר נעם גל, פרופ’ דרור ורמן (נשיא המכללה האקדמית ת”א-יפו), ד”ר אסנת צוקרמן רכטר (יועצת אקדמית בתכנית יונה פישר ללימודי אוצרות עכשווית ומוזיאולוגיה) ועידית עמיחי (מנהלת בית לאמנות ישראלית).
מנימוקי חברי הוועדה:
הצעת המחקר “חזון העצמות החדשות: דמיונות וחזיונות יהודיים במאה העשרים: אפוקליפסה, מלאכים, נופי בראשית, אותיות, מיתולוגיות וצלילים”, של אורי דרומר מציעה קריאה חדשה ונועזת המבוססת על ההזייה והחיזיון ביצירותיהם של אמנים ויוצרים ישראלים ויהודיים מתחומים שונים: ציור, פיסול, צילום, וידאו ארט, קולנוע, קומיקס, ניו-מדיה, מוזיקה וארכיטקטורה. דרומר יעסוק ביצירות שנוצרו אחרי שנת 1945 או במהלך שנות המלחמה ונתנו ביטוי לטראומה הקיצונית, האישית והאנושית. נושא הפוסט-טראומה זוכה בתקופה האחרונה לבחינה אינטנסיבית ומוביל להבנה מחודשת של השפעותיה בהקשרים אישיים וקולקטיביים. דרומר ממשיך במסעו האוצרותי יוצא הדופן השואף לתת ביטוי ליצירה האמנותית של השוליים התרבותיים ולבחון פעולתם של יוצרים ואמנים מתחומים שונים מנקודות מבט שוליות ולא פופולריות. התערוכה עתידה להיות מלווה בקטלוג מחקרי מקיף ומיועדת להצגה במוזיאון תל אביב לאמנות במהלך קיץ 2023.

עידית עמיחי, צילום: יחיאל ינאי
הצעת המחקר “פנורמה” של ד”ר אורית בולגרו עוסקת במפעל החזותי רב החשיבות ורב ההשפעה של אבי ורבורג. התערוכה עתידה לפרוס לראשונה בישראל את כלל הלוחות של ורבורג באופן מלא ולהצביע על מערך השפעות של מפעלו וזיקות אליו באמנות ישראלית. המחקר של ד”ר בולגרו קושר בין גוף הידע החלוצי של ורבורג, שכבר זכה למחקר ולהכרה נרחבים ברחבי העולם, לבין העשייה האמנותית המקומית. הוא עתיד להניב תערוכת תזה קבוצתית תלוית מקום מסקרנת במיוחד שבה יזכה המחקר לפרשנות מרחבית במבנה הספירלי הייחודי של מוזיאון בת ים לאמנות המאפשר חוויה פנורמית ממשית בחלל.
חברי הוועדה ציינו לשבח את הצעותיהן של ד”ר דליה מנור, “מרדכי היהודי: מחקר ותערוכה על יצירתו של מוטי מזרחי”, ושל ליאורה בלפורד, “סאונד/התנגדות: מרחבים אקוסטיים וטריטוריות האזנה בישראל”, שהגיעו שתיהן לשלב הגמר.



השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 

הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.