נדים שיבאן, מנכ”ל המוזיאון לאמנות האסלאם, הודיע על פרישתו לגמלאות בסוף חודש מרץ 2021 וסיום תפקידו לאחר 7 שנות כהונה בתפקיד. שיבאן הודיע השבוע לוועד מנהל של המוזאון כי הוא מבקש לפרוש בתום קדנציה מלאה בת 7 שנים כמנכ”ל המוזיאון.
במכתב ששלח לחברי הנהלת המוזאון כתב שיבאן כי “במהלך שבע שנות עבודתי אני גאה שהצלחתי להצעיד את המוזיאון אל קדמת הבמה האמנותית והתרבותית בישראל, תוך חשיפת המוזיאון למאות אלפי מבקרים ולקהלים חדשים. המוזיאון זכה לעדכון תצוגת הקבע, מאות יוצרות ויוצרים מהארץ ומהעולם הציגו את יצירותיהם בעשרות תערוכות מתחלפות, התקיימו מאות אירועי מוסיקה ותרבות, נעשו שיתופי פעולה עם מוזיאונים מובילים בעולם, והוקמה מחלקת חינוך שאפשרה לעשרות אלפי תלמידים להיחשף לתכניות חדשניות ורב תרבותיות.
לאחר השלמת המשא ומתן עם סותביס ומשרד התרבות והשבתם לישראל בשבועות הקרובים של חפצי המוזיאון, אני שמח להודיע על פרישתי בתחושת סיפוק ויציאה לדרך חדשה. ברצוני להודות לחברי הוועד המנהל על התמיכה במוזיאון, ולעובדי ועובדות המוזיאון היקרים לליבי שמחויבותם ומקצועיותם אפשרה לנו להגיע ביחד להישגים יוצאי דופן ולהעמיד את המוזיאון בשורה הראשונה של המוזיאונים בישראל”
הוועד המנהל של המוזיאון הודה לשיבאן על תרומתו רבת השנים לקידום המוזיאון ועל הישגיו המשמעותיים והודיע על מינויו של סמנכ”ל המוזיאון, גלעד לביאן כמנהל בפועל של המוזיאון.
גלעד לביאן נולד ומתגורר בעיר ירושלים. לביאן הוא בוגר המחלקות לארכיאולוגיה (התמחות באסלאם) וגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים ופעיל בזירת התרבות בעיר מזה שנים. לביאן ניהל את “הורה ירושלים” ואת המוזיאון ליהדות איטליה ומשמש כחבר בוועד המנהל של הזירה הבין תחומית ושל התיאטרון המוזיאלי הישראלי.



השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 

הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.