תכנית הרזידנסי תיפתח זו השנה הראשונה בגלריה שכטר. ועדת השיפוט כללה את רון ברטוש, חגית פלג רותם ונירית נלסון ובראשותה עמדה אוצרת הגלריה, שירה פרידמן. התוכנית בנויה משלושה מחזורים, בני ארבעה חודשים כל אחד, בהם ישהו האמנים.ות בסטודיו המיועד בנווה שכטר. מתוך 170 הצעות שהוגשו, בחרה הוועדה את הצעותיהם של מעיין אליקים, של רעות קרן ואת הצעתם הזוגית של ניבי אלרואי וזוהר גוטסמן.
מעיין אליקים הוא אמן רב־תחומי ומרצה במחלקה לאמנות בצלאל אשר הציג מספר תערוכות יחיד בישראל. עבודותיו הוצגו בתערוכות רבות בגלריות ובמוזיאונים בארץ ובעולם. בשנה הבאה עתיד להציג תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב לאמנות באוצרותו של דורון רבינא.
רעות קרן היא אמנית רב־תחומית בוגרת תואר ראשון באמנות מאקדמיית ג’ריט ריטוולד אמסטרדם ובוגרת תוכנית התואר השני לאמנות בבצלאל. לרב, יצירותיה נוגעות בנושאים כלכליים וחברתיים ובשאלות על ערכים, מוסדות והיררכיה תוך כדי הדגשה של נקודת מבטה האישית.
השהייה ברזידנסי של זוהר גוטסמן וניבי אלרואי תהיה שיתוף הפעולה הראשון בין שני האמנים. ניבי אלרואי היא אמנית רב־תחומית המתמחה ברישום, פיסול, מיצב ואנימציה ומרצה לאמנות. אלרואי הייתה האמנית האורחת בקמפוס ספרא למדעי הטבע ומתמטיקה באוניברסיטה העברית ומרבה לייצג ביצירתה את התפר שבין אמנות למדע. האמן זוהר גוטסמן חי ויוצר בתל־אביב. הוא בוגר המחלקה לאמנות בבצלאל ובעל תואר ראשון בארכיאולוגיה ותולדות האמנות. כמו כן, למד לימודי פיסול בשיש בקרארה, איטליה ושהה בניו־יורק במסגרת חילופי סטודנטים בקופר יוניון. הציג בתערוכות קבוצתיות ובמוזיאונים ביניהם מוזיאון תל אביב לאמנות ומוזיאון פתח תקוה לאמנות ועוד.
גלריה שכטר היא גלריה לאמנות עכשווית הממוקמת בנווה צדק. בגלריה נפתחות כשש תערוכות מתחלפות בשנה בזיקה לתרבות היהודית והישראלית. הגלריה גאה לתמוך באמנות ישראלית מקורית ומממנת עבודות חדשות וקטלוגים.
הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב. 
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
