מדי שנה מקיים מוזיאון הכט תחרות ליוצרים צעירים בתחומי הציור, הצילום, הפיסול, וידאו ארט ומיצב. מסורת התחרות החלה בשנת 1992 ביוזמת ד”ר ראובן הכט, ששאף לעודד כישרונות צעירים בראשית דרכם האמנותית. במהלך השנים הלכה ותפסה התחרות מקום נכבד בין התחרויות המתקיימות בארץ בתחום זה, ומבין הזוכים בתחרות במשך השנים, ישנם לא מעט אמנים ידועים, המציגים בתערוכות בארץ ובחו”ל.
תהליך השיפוט לבחירת הזוכים בתחרות התבצע ע”י חבר השופטים עמו נמנים ד”ר סורין הלר, גב’ בתיה דונר, פרופ’ אסתר לוינגר וגב’ בתיה איזנווסר-ז’נקור. בדרך כלל, הפרסים בשם קרן הכט מוענקים בטקס חגיגי במוזיאון ובמעמד זה נפתחת תערוכה של עבודות הזוכים באגף האמנות. השנה, בגלל הקורונה, בוטל הטקס והתערוכה נדחתה למועד מאוחר יותר, אך הענקת הפרסים נעשתה במועד המתוכנן.
במקום הראשון בתחרות זכה יונתן רון, סטודנט בתכנית MFA לתואר שני באמנויות בבצלאל (פרס בסך 10,000 ₪), במקום השני זכה אשחר חנוך קלינגבייל, סטודנט לתואר שני באמנויות בבצלאל (פרס בסך 6,000 ₪) ואת המקום השלישי חלקו ביניהם ועומר שך, סטודנט לתואר ראשון באמנות רב-תחומית בשנקר ולאה אוצ’יטל, סטודנטית לתואר שני בתכנית ללימודי תרבות באוניברסיטת חיפה (כל אחד קיבל פרס בסך 2,000 ₪).
מוזיאון הכט עלה לכותרות בינואר השנה, לאחר שאירוע בהשתתפות האמן סאהר מיעארי שהיה אמור להיערך במקום, בוטל ע״י מנהלת המוסד שונית נטר-מרמלשטיין, בטענה שעל המוזיאון להתחשב בדעת הקרן שמתקצבת את המקום, ואינה מעוניינת להעניק במה לאמנים פלסטינים.



השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 

הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.