נבחרו אמני המחזור השביעי של ארטפורט תל-אביב, תכנית הרזידנסי מיסודה של הקרן המשפחתית על שם תד אריסון. האמנים הנבחרים הם: אמיר יציב, כרם נאטור, רועי כהן, תכלת רם, שחר יהלום ושי-לי הורודי.
ועדת איתור מקצועית וחיצונית בחרה בששת האמנים שייקחו חלק בתכנית שתתחיל בספטמבר 2020 ותימשך עד אוגוסט 2021. השנה כללה ועדת האיתור החיצונית את מריה גרסיה דה פדרו (אוצרת, יועצת אמנות ומנהלת גלריה ממדריד), יוסטה יונוטיטה (אוצרת מליטא, ועד לאחרונה מנהלת תוכנית הרזידנסי רופרט בוילנה), דלית מתיתיהו (אוצרת ראשית לאמנות ישראלית במוזיאון תל אביב) ורן קסמי אילן (אוצר ומנהל משכן האמנים בהרצליה), ונפגשה בנוכחות ורדית גרוס, מנהלת ארטפורט ויעל משה, רכזת תוכנית הרזידנסי של ארטפורט.
תכנית הרזידנסי של ארטפורט, החלה את פעילותה בשנת 2012, וכוללת חללי עבודה אישיים (סטודיו), ליווי אוצרותי, מפגשים שבועיים, סדנאות, ביקורי סטודיו ומלגת קיום חודשית לכל אחד מן האמנים הישראליים למשך שנה. לצידם פועלים גם אמנים ואוצרים המגיעים מחו”ל לתקופות קצרות יותר. המרכז מקיים לצד תכנית הרזידנסי תערוכות, שיחי אמן, סדנאות מקצועיות, יריד ספרי אמן וקבוצות קריאה ודיון, במטרה לחזק ולהשמיע קולם של אמנים במרחב הציבורי ולקדם קשרים בין אמנות וחברה.
תכנית הרזידנסי ומרכז האמנות ארטפורט, ביוזמתו של ג’ייסון אריסון, יו”ר הקרן המשפחתית על שם תד אריסון, פועלים ללא מטרות רווח לקידום וטיפוח האמנות העכשווית בישראל. התכנית מעניקה לשישה אמנים ישראליים, אחת לשנה, סטודיו, מלגת קיום חודשית וליווי אוצרותי אישי. התכנית פועלת במשכנה החדש בתל אביב, בבניין הכולל חלל תצוגה מרכזי, חללי סטודיו אישיים, חללי פרויקטים ועוד.
הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב. 
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
