מוזיאון מטרופוליטן בניו-יורק רכש את עבודתה של אורית חופשי, ״Quest״, לאוסף המוזיאון. חופשי, ילידת 1959, היא בוגרת ויצ״ו חיפה ואוניברסיטת פנסילבניה לאמנויות ובעלת תואר שני מאוניברסיטת לידס. עבודותיה מוצגות באוספים ומוזיאונים רבים, בינהם מוזיאון ישראל, מוזיאון ת״א, מוזיאון האקדמיה לאמנות פנסילבניה ומוזיאון ג׳נט טרנר בקליפורניה. תערוכה משותפת לה ולמחמוד קייס תיפתח ב-14.2 בגלריה זימאק בת״א.
בהודעת המטרופוליטן נכתב כי ״חופשי יוצרת עבודות מונומנטליות העוסקות במרחק ונופים נאו-רומנטיים, בהן היא כופה על כוחות הטבע וההרס לדור בכפיפה אחת תוך הבניית דיאלוג בין הדמויות וסביבתן, מערבת ריאליזם ואקספרסיוניזם ובוראת סצנות המעוררות במתבונן חוסר נוחות. הניגוד בין הדמויות הרגועות, המחושבות, הממוקמות בנוף שעוצב על ידי כוחות טבע נשגבים, תוצאותיהן של מלחמות והזמן עצמו, מעניקים לעבודותיה ממד חמקמק, תחושה של נוכחות חסרת מטרה המותירה את המתבונן רדוף ומהופנט״.


השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 

הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
מוזיאון מביך ואמנית איומה. אין בכך שןם בשורה רק עוד הצבעה על הבלבול של האוצרים והמוזיאונים בעולם. כל הכבוד לה על המכירה אבל זה עצוב לראות את הפשטנות והטעם הרע [ולא בחיוב] שעול המהבחירה באמנית מסחרית חסרת כל אמירה.
דבי תדמור
| |עבודה בינונית למדי
ג
| |אותם הסברים מטופשים בכל מקום ובכל ועדות הריכישה והפרסים.
״חופשי יוצרת עבודות מונומנטליות העוסקות במרחק ונופים נאו-רומנטיים, בהן היא כופה על כוחות הטבע וההרס לדור בכפיפה אחת תוך הבניית דיאלוג בין הדמויות וסביבתן, מערבת ריאליזם ואקספרסיוניזם ובוראת סצנות המעוררות במתבונן חוסר נוחות. הניגוד בין הדמויות הרגועות, המחושבות, הממוקמות בנוף שעוצב על ידי כוחות טבע נשגבים, תוצאותיהן של מלחמות והזמן עצמו, מעניקים לעבודותיה ממד חמקמק, תחושה של נוכחות חסרת מטרה המותירה את המתבונן רדוף ומהופנט״.
ניצה
| |