המיזם ARTiq, המקדם אמנות גאה וקווירית בישראל, הושק ביוני האחרון בתערוכה רבת משתתפים במוזיאון ארץ-ישראל בתל-אביב. יעל מאירי היא הזוכה הראשונה במסגרת המיזם, בפרס על סך 5,000 שקל. יחד עם מאירי זכו בציון לשבח האמן בן הנטקנט ובפרס עידוד היצירה האמנית ברית בר-נתן.
בוועדת השופטים השתתפו ד”ר יעל רוזין, מקימת המיזם; ליאב מזרחי, אוצר-מלווה של המיזם; חוקרת האמנות ד”ר טל דקל; האוצר ומנהל הגלריה העירונית בעפולה עוז זלוף; והאוצר והמנהל של מקום-לאמנות בקריית-המלאכה, ניר הרמט.
בנימוקיהם קבעו השופטים כי מאירי, היוצרת בתחום הצילום והמיצב, עוסקת בתוכני הקהילה הגאה תוך העלאת סוגיות ונושאים שכמה מהם נחשבים עדיין טאבו. מאירי עוסקת במגדר, זהות וקוויריות, ופיתחה שפה אסתטית הפועלת בתוך מסורת האמנות הבינלאומית, תוך שהיא מביאה אל תוך מסורת זו קול אחר, חדש ומקומי.
yael meiry, pendant #3, 2016
בן הנטקנט, שקיבל ציון לשבח, מייצר בתחום הצילום והווידיאו עבודות המתעתעות בצופה. בעבודותיו ישנה חקירה של אספקטים בנושאים של לאום, זהות ומיניות, הגבריות והפטריארכיה הישראלית. ברית בר-נתן, שזכתה בפרס עידוד היצירה, עוסקת במבחר מדיומים, מרישום וציור עד לווידיאו ומיצג. בעבודותיה עולה שאלת דיוקן האמנית בחברה, מקום האשה וגופה. בר-נתן, סטודנטית שנה ד’ במכללת ספיר, עוסקת בגוף במרחב ובהשלכותיהן של פגיעות מיניות.
הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב. 
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
