המלצת השבוע: "מטאור בוהק יאיר את דרכו של הפועל"

תערוכת היחיד הראשונה של נועם תורן, החי ועובד ברוטרדם, מרעננת וכיפית: תפאורה להצגה מדומיינת של קבוצת תיאטרון קהילתי פיקטיבית שעניינה אירוע היסטורי נשכח כמעט – שביתת פועלי הרכבת בחיפה באמצע שנות ה-30. גלריה רו-ארט, תל-אביב

כמבקרת מתמידה בגלריות אני מרגישה לפעמים כאילו פיתחתי זכרון שרירים; הגוף נכנס ונע כמי שנכנס לביתו בפעם המי יודע כמה. לכן אני שמחה לגלות תערוכות שמשבשות את האוטומטיות של החוויה מרגע הכניסה. כזאת היא התערוכה "מטאור בוהק יאיר את דרכו של הפועל" של נועם תורן, המוצגת בגלריה רו-ארט בתל-אביב. אחת העבודות משתרבבת מתחת לדלת הכניסה של הגלריה, והופכת את הסף למרחב משובש, מעורר. השיבוש ממשיך גם בפנים: התערוכה/מיצב היא מעין תפאורה להצגה מדומיינת, שלעולם לא תעלה. כמה מהאובייקטים מוצגים כשהם בגבם לצופה העומד בכניסה, ומאלצים אותו/ה לנוע בחלל באופן מורכב, לטפס על הבמה, להתעכב על הפרטים ולהשתהות. עם תנאי פתיחה כאלה, מפלס הסקרנות גבוה במיוחד.

תורן הוא יליד ארה"ב, חי ועובד ברוטרדם, וזוהי תערוכת היחיד הראשונה שלו בישראל. נושא התערוכה הוא אירוע היסטורי נשכח כמעט – שביתת פועלי הרכבת בחיפה באמצע שנות ה-30 ופעילותם של ארגוני עובדים יהודים-ערבים בעיר, שאז היתה עיר פועלים. מאחורי התערוכה עומד תחקיר מרשים, המתנקז למחזה של קבוצת תיאטרון קהילתי מדומיינת, "תיאטרון הקיטור". המחזה, שכתב תורן עצמו, מודפס בחוברת פשוטה בעברית, אנגלית וערבית. עותקים שלה מחולקים בתערוכה, שהאובייקטים המוצגים בה הם תפאורה לאותה הצגה מדומיינת. המחזה הקצר עוסק בשביתת פועלי הרכבת דרך דמותו של חיים ב' חיימליך, מהגר יהודי המתגלגל לעבודה בסדנאות הרכבת בחיפה של שנות ה-30, ושם פוגש לראשונה עמיתים ערבים, מנהלי עבודה מתנכלים וחמור מעופף שמטיף את התורה הקומוניסטית בזמנו החופשי.

נועם תורן, מראה הצבה מתוך "מטאור בוהק יאיר את דרכו של הפועל", גלריה RAW ART, צילום: לנה גומון

האובייקטים שומרים על אופי תפאורתי, ארעי. הדימויים מצוירים על לוחות הבנויים כתפאורה של ממש, אך חלקה האחורי, זה שבאופן מסורתי מוסתר, חשוף וממוקם במרחק מהקיר, כך שהקהל מוזמן לנוע בו. הדימויים המונוכרומטיים מצוירים באופן עשיר, מלאי פרטים, והם ממקמים את המחזה בזמן ומקום ספציפיים: מנופי עץ מוקטנים מאזכרים את הנמל, קקטוסים מגולפים ממקמים את ההצגה במזרח התיכון, חליפות הפועלים מצביעות על שנות ה-30. בין האובייקטים תלויים מגינים עגולים המעוטרים בסמלים של איגודי עובדים ובעלי מקצוע, וכן מעין דגלי נייר עם פורטרטים של מנהיגות ומנהיגי פועלים שנשכחו, כשפניהם מוסתרות באובייקטים מקרטון שמזכירים מסכות תיאטרון שעברו הפשטה צורנית.

לצד ההקשר ההיסטורי המעניין והשאלות על סולידריות ושותפות גורל שהיתה יכולה להיות, התערוכה מרעננת וכיפית. היא בוראת עולם מלא חיים שאפשר לחוש בו גם בלי להיחשף למחזה עצמו. הזמניות של האובייקטים, שהמנגנונים הפיזיים שלהם פשוטים וחשופים, עונה בהומור ובקלילות לפאתוס התיאטרלי המוכר, ומזמינה את הצופה להתמסר, וגם לשחק.

"מטאור בוהק יאיר את דרכו של הפועל", נועם תורן
אוצרת: לאה אביר
גלריה Raw Art,
תל-אביב
נעילה: 7.7.18
ביום נעילת התערוכה תתקיים הקראה מבוימת של המחזה
הקומוניסטי האמריקאי "צו מניעה"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.