מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית הכריז על הענקת פרס קשת לאמנות עכשווית מיסודה של משפחת בר-גיל אבידן לשנת 2018 לאמנית הילה עמרם. עמרם, ילידת 1976 החיה ויוצרת בתל אביב, היא בעלת תואר ראשון מהאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל ולמדה במסגרת תוכנית לימודי ההמשך של המדרשה. בשנים האחרונות הציגה עמרם במבחר תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות בסדנאות האמנים בת״א, במוזיאון רמת גן, במוזיאון פתח תקווה, בגלריה דנה בקיבוץ יד מרדכי, במוזיאון דארווין במוסקבה ובמוזיאון הזכוכית בונציה. בעבר זכתה במלגת קרן אמריקה ישראל, מלגת מפעל הפיס וקרן רבינוביץ.
הליך הבחירה כלל ועדת שיפוט שבחרה את רשימת המועמדים הסופיים, שמתוכה נבחרה הזוכה ע״י האוצרת האורחת לשנה זו ד״ר מלגורצה לודוויג׳יאק, מנהלת ואוצרת ראשית של מוזיאון CCA בוורשה. ועדת השיפוט כללה את האמנית פרופ’ דגנית ברסט, האוצר הראשי שלמוזיאון אשדוד לאמנות יובל ביטון, האמנית פרופ’ שרון פוליאקין, האוצר דר’ רועי ברנד, קרן בר-גיל יוזמת ותורמת הפרס, דר’ איה לוריא המנהלת והאוצרת הראשית של מוזיאון הרצליה משתמשת יו”ר הועדה והאוצרת מלווה לפרויקט, ומפיקת הפרס ורד גדיש.

הילה עמרם, Still Glass. צילום: שחף הבר
בהודעת הזכייה נכתב כי ״בשבוע החולף קיימה דר’ מלגורצה לודוויג’יאק סבב ביקורי-סטודיו מעמיקים עם המועמדים ולבסוף בחרה באמנית הילה עמרם ובפרויקט שהוצע על ידה. נושא הפרויקט משלב בין מחקר ננו-ביולוגי ימי לבין עולם ההאקרים הפועלים באופן פיראטי ברחבי הרשת. נושא שהתחבר למחקרה של האוצרת הפולניה״.
פרס קשת נועד להרחיב ולהעמיק את התמיכה בשדה האמנות הישראלי באמצעות בניית דיאלוג משמעותי בין אמן/ית ישראלי/ת (עד גיל 45) לבין אוצרים בינ”ל ידועים אשר יובילו לתערוכת יחיד במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית בשנת 2019 ותערוכה מקבילה במוזיאון בחו”ל. קרן הפרס עומדת על מליון שקלים, מהקרן יופקו תערוכה וקטלוג אחת לשנתיים במשך 10 שנים.



השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 

הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.