קפיצה לנשגב ב-10 יורו

"בבית-קברות בלב ברלין מוצגת תערוכת קבע של האמן האמריקאי ג'יימס טורל. זוהי תערוכה קטנה, סולידית ומינימליסטית, אבל גם יקרה ושאפתנית להחריד; תערוכה שממלאת את הנפש ומרוממת את הרוח, ובאותה נשימה נופלת לקיטשיות במלוא מובן המלה". נוגה שטיאסני טבלה בפרויקט הגרנדיוזי של טורל בבית-הקברות הפרוטסטנטי דורותיאנשטאדט

בשנה האחרונה מתנהל בשדה האמנות דיון רציני סביב הצבע השחור, זה שמצליח "לבלוע" את קרני האור בצורה הטובה ביותר 1 2 3. סרטוני יוטיוב מדגימים את הפיתוחים האחרונים בפיגמנטים, וכתבות רבות מוקדשות למאבק הביזארי שמתנהל לאחרונה בין אניש קאפור לסטיוארט סאמפל. בין ה- VantaBlack של קאפור ל-Black 2.0 של סאמפל, שכל אחד מה מבטיח שהשחור שלו שחור יותר, אני מציעה הצצה לתערוכה שנותנת לצבע ולאור מקום של כבוד.

בלב לבה של ברלין, יעד פופולרי עבור ישראלים רבים, מוצגת קרוב לשנה תערוכת קבע של האמן האמריקאי המוערך ג'יימס טורל. זוהי תערוכה קטנה, סולידית ומינימליסטית, אבל גם יקרה ושאפתנית להחריד; תערוכה שממלאת את הנפש ומרוממת את הרוח, ובו בזמן ובאותה נשימה נופלת לקיטשיות במלוא מובן המלה; חוויה יוצאת דופן מבחינה ויזואלית, אבל גם אטרקציה שטחית לכל חובבי האינסטגרם והסטורי. ואיכשהו, באופן מוזר למדי, למרות הפוטנציאל האמנותי, או דווקא המסחרי, שטמון בה, היא הצליחה להישאר נסתרת מעיניהם של מבקרים רבים. אולי משום שהיא מסתתרת בעומקו של אחד מבתי-הקברות בעיר.

במרכז רובע מיטה (Mitte) השוקק נמצא בית-הקברות הפרוטסטנטי דורותיאנשטאדט  (Dorotheenstädtuscher Friedhof I). הסיור בתערוכה מתחיל כבר כאן: המבקר מקבל מפת ניווטים שעיקר מטרתה ליצור אווירה מלנכולית-רומנטית עוד לפני שמגיעים ליצירה של טורל עצמה. בית-הקברות דורותיאנשטאדט הוקם בשנת 1756 ונעשה ברבות השנים לאוצר בעל חשיבות היסטורית ואמנותית כאחת. במקום קבורים אישים מרכזיים בתרבות הגרמנית: מקארל פרידריך שינקל, ה-אדריכל של ברלין, ועד ליוהאן גוטפריד שאדו, שמפורסם בעיקר בשל פסל אחד שהניח על ראשו של שער ברנדנבורג; מברטולד ברכט ואשתו, שחקנית התיאטרון הלנה וייגל, ועד לפילוסוף פרידריך הגל. אבל גם אנשים פרטיים, שלא זכו לתהילה בחייהם או לסימון במפה, קבורים בדורותיאנשטאדט, ולמעשה על אף שבמבט מבחוץ עלול בית-הקברות להיראות נטוש ולא מתפקד, עדיין אפשר לזהות בו מדי פעם קברים חדשים.

מבט מבחוץ על המבנה

בעומקו של בית-הקברות מסתתרת קאפלת קבורה פרוטסטנטית צנועה לכאורה, שנבנתה כעשור לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, ובתקופת חלוקתה של העיר לשניים, תחת ה-GDR, עברה כמה שינויים ואדפטציות, בהתאם לרוח השלטון החדש. אין כמעט תיעוד היסטורי של הקאפלה; לא של השינויים שנערכו בה ובוודאי לא של הגרסה המקורית. כל זה היה נכון עד לשיפוץ האחרון, שנעשה בשיתוף פעולה עם האמן העכשווי ג'יימס טורל. השיפוץ, שבוצע על-יד משרד האדריכלים הברלינאי Nedelykov Moreira, נמשך כמה שנים והסתיים לפני כשנתיים בלבד, מתועד לפרטיו.

זה כבר יותר מחצי מאה שטורל (יליד 1943) מוכר בעולם בעיקר בשל מיצבי האור שיצר ויחסו לחלל. עוד מראשית דרכו האמנותית הקפיד טורל לעשות שימוש באור כאובייקט אמנותי שמאפשר רפלקציה לחוויה פנימית וחושף מכניזם רחב יותר. אבל מה שהתחיל בחדר קטן ופרוז'קטור מלאכותי בקליפורניה צמח ברבות השנים לפרויקטים גרנדיוזיים חוצי יבשות, המשלבים, לצד המלאכותי, גם את האור הטבעי, במטרה לייצר אחיזת עיניים ומשחקים אופטיים שהופכים את היצירה האמנותית לחוויה הוליסטית עשירה ברבדים. הפרויקט האיקוני והשאפתני ביותר של טורל – לצד ה-Ganzfelds, ה- Wedgeworks וה-Skyspaces שלו – המסטרפיס הטורלי המוכר ביותר בעולם האמנות, הוא מכתש רודן (Roden Crater): הר געש נכחד אי-שם באריזונה, שנרכש על-ידי טורל בשנת 1977 במטרה להפוך אותו למצפה מונומנטלי.

כבן למשפחה קווייקרית שהוא גם טייס חובב, למד טורל, לצד ההשכלה האמנותית שרכש, גם פסיכולוגיה, מתמטיקה ואסטרונומיה. הוא מאמין ביכולתו של האל להתגלות בחוויה ישירה שאינה תוצר של תיווך מקצועי, אלא כזו שצומחת מתוך "האור הפנימי" הטמון בכל אדם. והמטפורה הזו, שלפיה האלוהות נגלית באמצעות האור, באה לידי ביטוי במלוא תפארתה הטכנולוגית בביקור בקאפלה. לצורך השלמת החזון האמנותי והתאמתו לקאפלה, הוסרה מהקאפלה התקרה הישנה, החלונות הוגדלו, חלקים שונים הוחלפו בזכוכית חלבית או הוטו בזווית קלה, הרצפה צופתה באבן חדשה, וחלון קטן מוקם ממש מעל המזבח. עשר תוכניות תאורה ממוחשבות ונסתרות הותקנו בקאפלה, שמונה מהן מלוות את טקסי הקבורה המתקיימים בחגים הדתיים השונים, ולכן נקבעו בהתאם לצבעים הליטורגיים: התוכנית האדומה למשל מלווה את חג ה-Pentecost, והלילך את ה-Advent, Passiontide, Repentance. שתי תוכניות אחרות משתנות: האחת מאירה את האפסיס ב-11 צבעים שונים, ואילו האחרת היא תוכנית מיוחדת, יצירת אמנות בפני עצמה, שעוצבה על-ידי טורל ואנשיו במיוחד לשעת השקיעה. התוכנית הזו פתוחה לקהל הרחב, שמשום מה אינו מגיע עדיין בהמוניו.

במשך קרוב לשעתיים, בימים שבת ושני, מוצג מופע אור מרשים שמתחיל תמיד בדיוק חצי שעה לפני השקיעה, אבל כיוון שבמזג האוויר הגרמני עסקינן, כדאי להתעדכן מראש באתר הכנסייה בשעה המדויקת שבה "הטקס האמנותי" מתחיל. הפרויקט נפתח באור כחול זוהר, ומשתנה בתדירות של שתי דקות לקשת של צבעים, אשר כתוצאה מתופעה אופטית (שהיא בעצמה תוצאה של השינויים האדריכליים והטכנולוגיים שהוטמעו במבנה), גורמים למבקר להשלים את הצבעים המשלימים בעיני רוחו.

השילוב בין האור הטבעי לתאורת ה-LED הופך את המרחב הדתי למיכל אנרגטי-טכנולוגי שאינו מנותק מהסביבה המקיפה אותו: הקאפלה כולה מתמלאת באור שממוסגר באמצעות המבנה האדריכלי הגיאומטרי, ובו בזמן הדלת הפתוחה לבית-הקברות והחלון הפונה לשמים מאפשרים לתאורה הטבעית המשתנה לחדור פנימה. כתוצאה מכך הופך הצופה בעצמו לחלק אקטיבי בתערוכה, צבע נוסף שנופל לתעלול האופטי, שכן מה שהוא מדמיין אינו זהה בהכרח לצבע שמופיע בפועל. גם כשהאור כבה ממשיך הצופה "לראות" הבזקים קלים של צבע, כמו לאחר התבוננות ישירה באור השמש. בכך מעביר טורל את היצירה האמנותית מהסמיוטי לחווייתי, בעודו מגשים את המניפסט האמנותי שלו, ולפיו "העבודה שלי עוסקת יותר בראייה שלך מאשר בראייה שלי, על אף שבפועל היא תוצר של הראייה שלי".

מראה הצבה מתוך התערוכה

אם נתעלם לרגע ממיליוני היורו שהושקעו בשיפוץ, נגלה שמדובר באפקט מרשים. מיקומה של היצירה האמנותית בתוך הקאפלה שבתוך בית-הקברות מחזיר את האמנות לדרגה נשגבת של קדושה ברוח הרומנטיקה הגרמנית, עם טוויסט טכנולוגי-עכשווי, ואת חוויית הצפייה לכזו שדורשת השתהות שרק דרכה יכול האור האלוהי להתגלות ללא תיווך ובכל עוצמתו. מכאן שאפשר לראות ביצירה מידה של חתרנות תחת שחיקת היומיום, משום שאל מול הנופך המורבידי-רומנטי שעולה מבית-הקברות שמסביב, הדממה שבתוך הכנסייה וציוץ הציפורים – המולת העיר נאלמת לרגע.

מנגד, בעוד שהשילוב בין הטכנולוגי לרוחני מייצר אסתטיקה ישנה-עכשווית של אור ותנועה, עדיין קשה להתעלם מהמחיר הכלכלי העצום שמאפשר את החוויה הטורלית. נכון שבמציאות של ימינו כסף אינו בהכרח מלה גסה, אבל אחת הסיבות העיקריות שבגינה בית-הקברות פותח את שעריו למבקרים היא הניסיון לכסות את עלויות השיפוץ של הקאפלה. מאחורי הבחירה לפנות דווקא לטורל ולהציע לו להשתתף בשיפוץ עמד בעיקר שיקול מסחרי מודע, שהמאמינים הפרוטסטנטים שמלווים את התערוכה מצהירים עליו בפה מלא. כך, עבור עשרה יורו בלבד (או חמישה יורו, אם אתם סטודנטים או פנסיונרים), הצופה מסייע במימון השיפוץ, ובו בזמן חווה חוויה חושית, אמנותית ומיסטית שחוצה את גבולות הקירות של המוזיאון; חוויה מורכבת ומלאת סתירות, כזו אשר חרף הקלישאה שבדבר, משאירה אותו מוקסם, אבל גם ממלאת אותו באנרגיה ובכוחות מחודשים לשוב חזרה היישר לשופינג בהאקשר-מרקט.

מדובר בתערוכת קבע, ואין צורך להזמין כרטיסים מראש, אבל כדאי להתעדכן באתר האירוע לפני ההגעה, כיוון שלעתים מתקיימים במקום אירועים והרצאות במקביל לביקור, ואז מספר המבקרים מוגבל. נוסף לכך, מאחר שבמהלך החודשים הקרובים אמורות כנסיות פרוטסטנטיות נוספות בעיר לעבור שיפוץ, יש להניח שמאמינים חדשים יצטרפו לקאפלה, שתרחיב כנראה את פועלה ותוסיף טקסים ליטורגיים נוספים. השמועה אומרת שגם בית-קפה חדש עתיד להיפתח בימי הקיץ בתוך שטח בית-הקברות, כדי לעזור לכסות את עלויות השיפוץ האסטרונומיות.

הצג 3 הערות

  1. https://news.artnet.com/art-world/new-photos-vantablack-906158
  2. https://news.artnet.com/art-world/vantablack-vs-black-superblack-907556
  3. https://creators.vice.com/en_us/article/worlds-blackest-black-vantablack-2

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.