במוצאי השבת הקרובה יבצעו תמר כץ וגלעד ירושלמי לראשונה את “עיסוי”, פרפורמנס ובו קטעים מתוזמנים של טיפול ועיסוי הדדיים בתוך חלל הגלריה ובתוך הקהל עצמו, שמוזמן להתקרב ואף להשתתף בפעולות. במקביל יפעלו בגלריה בר, רחבת ריקודים ועמדת תקלוט (עומר גולדמן). כלומר, מדובר במסיבה שבה מתרחשת פעולה טיפולית, המזמינה התמסרות של צד אחד לפעולות הפיזיות הספונטניות של הצד האחר.
“עיסוי” ממשיכה קו של אירועים פרפורמטיביים של תמר כץ, שהחל ב”איכה” (2015), המשיך ב”החתונה” (2015), שניהם בשיתוף פעולה עם עומר גולדמן ולאחרונה ב”אחיזה” (2016), תערוכת יחיד בסדנאות האמנים בתל-אביב, שבה הציגה פעולות פרפורמטיביות שביצעו בערב פתיחת התערוכה כמה נשים במקומות שונים בו בזמן. העבודות נעו על הציר שבין מיצב לפרפורמנס ואיפשרו לתפאורה, לאובייקטים ולקהל הצופים לטשטש את הגבול בין הפעולה המתוזמנת והמתוכננת לבין המפגש הספונטני עם החיים.
“עיסוי” תהיה אולי הפעם הראשונה שהמהלך שכץ בונה מגדיל לעשות ונוגע במשתתפים ממש, מושיט יד וחודר למרחב האישי שלהם, מעלה את רמת הסיכון ובונה בין המשתתפים למופיעים אינטימיות שהיא בין ריגוש לסליז. המהלך שכץ מייצרת בעבודה אמיץ, אולם הוא יכול להתקיים רק בתוך חלל סגור שבו יש עדיין מערכת של חוקים. אותו מגע מצד אנשים זרים מופיע בחיי היומיום של נשים בעיקר כאיום מתמיד.
“עיסוי” נוצרה עבור פרויקט הרזידנסי “Club Conceptual”, באוצרותם של ארבעה בוגרי תוכנית MFA של בצלאל – עירא שליט, יעל פרנק, כרמל מיכאלי ונמרוד גרשוני. את חודש מרץ אוצרת כרמל מיכאלי (Karma She) תחת השם “Dance Studio”, ובמהלכו יוצגו, נוסף לעבודה “עיסוי”, גם עבודתה של לילך פנינה ליבנה “The Re-Birth”; חזרה פתוחה של Karma She; סדנאות תנועה ותקלוטים.
“עיסוי”, בהשתתפות תמר כץ וגלעד ירושלמי, שבת, 18.3.17, החל מהשעה 20:30, גלריה MFA בצלאל, רח’ סלמה 60, תל-אביב. לאירוע בפייסבוק: כאן.




הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
