אביר תכנס לתפקידה ב–1 בספטמבר 2015. אביר תחליף את נוגה דוידסון, ששמשה בתפקיד בארבע וחצי השנים האחרונות ועוזבת את גלריה רו- ארט לטובת ניהול אמנותי של חלל אמנות חדש.
הודעה לעיתונות:
״לאה אביר היא אוצרת וכותבת בתחום האמנות העכשווית. החל משנת 2007 אביר אוצרת תערוכות ומארגנת אירועי אמנות שונים בארץ ובעולם, במוסדות פרטיים וציבוריים, בחללים אלטרנטיביים ובמרחב הציבורי. בשנת 2014 שמשה אוצרת מוזיאון חיפה לאמנות, ובין תפקידיה הקודמים – אוצרת עמיתה בארגון Creative Time בניו יורק (מטעם ארטיס), יועצת אמנותית לסדנאות האמנים בירושלים ואוצרת משנה ומנהלת תחום התוכן במובי-מוזיאוני בת ים. אביר היא בוגרת החוג לתולדות האמנות ולימודי אוצרות מתקדמים באוניברסיטת תל אביב, ולמדה לתואר שני באוניברסיטת חיפה. חיבוריה של אביר התפרסמו בקטלוגים ומגזינים שונים בארץ ובעולם, ובשנים האחרונות היא לימדה היסטוריה ותיאוריה של אמנות ואוצרות במוסדות שונים כמו אוניברסיטת חיפה, בצלאל והתכנית ללימודי אוצרות של הטכניון בתל אביב.
שמעון בן-שבת, בעליה של גלריה רו-ארט, מתייחס למינויה של אביר ולעזיבתה של דוידסון: “אנו מודים לנוגה דוידסון על תרומתה הרבה במשך ארבע וחצי שנים, תרומה שהורגשה היטב בעשייה ובשיח בסצינת האמנות המקומית. אנו מאחלים לה הצלחה רבה בהמשך דרכה, וגאים להתחיל דרך חדשה ומסקרנת עם מינויה של לאה אביר, אשר תתרום מניסיונה הרב לפעילותה של הגלריה”.
התכניות הקרובות ימשיכו כרגיל, ויכללו את “בגרות”, התערוכה האחרונה שתאצור דוידסון בגלריה, המציגה עבודות של בוגרי מחזור 2015 של בתי ספר לאמנות בארץ ובעולם, ואשר תפתח ב – 24 בספטמבר 2015. בהמשך השנה ייחנך חלל רזידנסי חדש, שאת תוכניותיו תוביל אביר בנוסף לתכניות בחלל הגלריה הקיים.״



הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
