מרד הסטודנטים 2015

מחזור שלם בבית-הספר לאמנות ועיצוב רוסקי באוניברסיטת דרום קליפורניה פרש כאיש אחד מהתוכנית לתואר השני והקים קולקטיב עצמאי. לטענתם, האוניברסיטה רימתה אותם והפרה את כל ההבטחות שניתנו להם עם הרשמתם. "החלטנו לפרוש בחזרה אל הקהילה הרחבה שלנו", כתבו הסטודנטים במכתב שהתפרסם בכתבי-עת לאמנות ועורר סערה.

ב-15 במאי 2015 הכריזו בני מחזור שלם בבית-הספר לאמנות ועיצוב רוסקי שבאוניברסיטת דרום קליפורניה על הפסקת לימודיהם. הסטודנטים, שבעה במספר, ניסחו מכתב שהתפרסם בכמה כתבי-עת מקצועיים לאמנות, וביניהם Hyperallergic"" ו"Art & Education", ועורר סערה. השבעה הודיעו כי פרשו מהתוכנית לתואר שני באמנויות של בית-הספר והחליטו "לפרוש בחזרה אל הקהילה הרחבה שלנו", בתגובה ל"פגיעה מצד בית-הספר בכל אותם מרכיבים שבזכותם נרשמנו".

התוכנית לתואר שני שהציעה האוניברסיטה קרצה למועמדים שחיפשו מוסד שיאפשר להם לרכוש ניסיון מעשי בהוראה ולסיים את הלימודים ללא חובות כספיים. התוכנית הציעה למועמדים מלגות, מגוון אפשרויות מימון בשנה הראשונה ללימודים והתנסות מעשית בהוראה בשכר בשנה השנייה.

אלא שלתדהמת התלמידים, בפרוס שנת הלימודים הם גילו שתוכנית המימון שהאוניברסיטה מפעילה בפועל אינה זו שהוצעה להם מלכתחילה, וכי מספר המלגות ותנאי התשלום השתנו לרעתם. ההתנסות המעשית בהוראה בשכר הפכה לתחרות בין הסטודנטים על מספר מצומצם של משרות הוראה.

לטענת הסטודנטים, לדיקנית בית-הספר אין ניסיון בתחום האמנות הפלסטית, והיא מגלה יחס מזלזל כלפי סגל ההוראה וחוסר הבנה בכל הקשור להיבט הפדגוגי ולמיצוב התוכנית בקהילת האמנות המקומית – מצב עניינים שהביא להתפטרותה של ראשת התוכנית ואחת מאנשי הסגל המוערכים, פרנסיס סטרק.

בכתב-העת המקוון "ארט ניוז"[1] התפרסמה כתבה בנושא, וממנה עלה כי פיטוריה של סטרק קשורים לעובדה שבאחרונה הציגה מיצב וידיאו המשקף את מהלך העניינים הסבוך באוניברסיטה. המיצב עוסק בהיבלעות של בית-הספר לאמנות רוסקי ב"אקדמיה החדשה לאמנות, טכנולוגיה ועסקי החדשנות", שהוקמה לצד בית הספר לאמנות בזכות מתנה בסך 70 מיליון דולר שהעניק לאוניברסיטה מפיק התקליטים והראפר ד"ר דרה.

כמה נסיונות גישור בין הסטודנטים לדיקנית, ומאוחר יותר עם הנהלת האוניברסיטה, עלו בתוהו. בפגישה עם הדיקנית התחוור לסטודנטים שתוכנית הלימודים שונה מזו שהוצגה להם בעת ההרשמה: בתוכנית החדשה הופחת מספר ביקורי הסטודיו בצורה משמעותית (עובדה מפתיעה בהתחשב בעובדה שמדובר בלימודי אמנות מעשית). כשפנו אל הנהלת האוניברסיטה, היא הודתה שהשינויים והליקויים בתוכנית הלימודים ובהתנהלות בית-הספר הם בבחינת "טעויות מצערות", והציעה למי שמוצא בהתנהלות זו בעיה "לפרוש מהתוכנית".

"עד למועד זה, 10 במאי 2015, ב-17:00, לאחר ארבעה חודשים, אינספור מיילים ושבע פגישות שערכנו באמון מלא עם ההנהלה, אין לנו מושג מי יהיו אנשי הסגל בתוכנית לתואר השני שאיתם נעבוד בשנה הקרובה; אין אנו יודעים מה תהיה תוכנית הלימודים, אלא שתהיה שונה מזו שהיתה כאשר נרשמנו ללימודים, ושהיא מיושמת על-ידי אנשי מנהלה שאינם בקיאים בתחום לימודינו; ולבסוף, אין לנו מושג אם נסיים את הלימודים עם חוב גדול כפליים ממה שתיכננו מלכתחילה".

הסטודנטים פנו אל ראשי האוניברסיטה והודיעו שלא ימשיכו את לימודיהם אלא אם ימולאו התנאים שהוצגו בפניהם כאשר היו מועמדים בתוכנית. אשר על כן, הם מדגישים במכתב שהתפרסם, החלטתם אינה אמורה להפתיע את הנהלת האוניברסיטה, משום שהיה לה די זמן לתקן את הליקויים בתוכנית הלימודים ואת הפגיעה בתנאיהם. "נראה שהאוניברסיטה תיארה לעצמה שנסבול את אוסף השקרים, המניפולציות והטיפול הלקוי לטובת התארים הנוצצים", כתבו.

במכתבם מציגים הסטודנטים שורה של נתונים הקושרים בין הפגיעה בתנאי לימודיהם באוניברסיטת דרום קליפורניה למצבו העגום של החינוך הגבוה בארה"ב בכלל. לצד עליית שכר הלימוד ב-92% באוניברסיטה,[2] הושלשו משכורותיהם של שמונת הפקידים הבכירים בה משנת 2001[3] ועד היום. הסטודנטים הסתמכו בנתוניהם על נתונים סטטיסטיים שליקטו ברשת וכן על נתונים שמשרד החינוך האמריקאי בעצמו פירסם בדבר "צמיחתן של משרות מינהלתיות במכללות ובאוניברסיטאות ב-60% בשנים 1993 ו-2009".[4]

הסטודנטים מציינים שלעומת הצמיחה במספר המשרות המינהלתיות והעלייה בשכרן, משרות המרצים מן החוץ – המאוישות לרוב בבוגרים טריים (בני מזל) של תוכניות התואר השני באמנויות – משולמות לרוב בשכר המינימום,[5] דבר המקשה עליהם מאוד להחזיר את עשרות אלפי הדולרים שלוו כדי לשלם את שכר הלימוד שלהם.

החתומים על המכתב מוצאים כי הרעות החולות באוניברסיטה שלהם פשו גם באוניברסיטאות רבות אחרות: הנהלה מנופחת המתקשה ליצור קשר ישיר עם הסטודנטים; דאגה מעטה לסטודנטים מצד ההנהלה; השתקת סגל המרצים הקבועים והגדלת מספר המרצים מן החוץ, שלהם משקל פחות בכל הנוגע למשא-ומתן עם ההנהלה; ועוד.

הסטודנטים מודאגים לא רק מאובדן הזמן, הכסף והאמון במערכת, אלא גם מעתיד החינוך הגבוה האמריקאי, שלדבריהם מתבסס על שיטת מיקוח של סוכני מכירות: מפתים את הלקוח, מציעים לו מוצר איכותי, וכאשר הוא נופל קורבן בידיהם, מחליפים את המוצר המובטח במוצר ירוד.

את המכתב חותמים הסטודנטים במלים הבאות: "שבעה סטודנטים הם נתח קטן ממערך שלם של התמסחרות הלימודים הגבוהים, שערוריית חוסר היציבות הכלכלית של מרצים מן החוץ ובועת חוב הסטודנט השורה עלינו. ובכל זאת, התוכנית לתואר שני באמנות שאליה נרשמנו באוגוסט 2014 הצליחה לעשות דבר אחד גדול: היא זרקה אותנו יחד – ולולא היא, דרכינו לא היו מצטלבות בהכרח. נקיים ביקורות בינינו לבין עצמנו ונהיה מעורבים זה בעבודות של זה. נקיים סדרה של קריאות משותפות, שיחות, תערוכות ואירועים באתרים שונים לאורך השנה הקרובה ובעקבותיהם.

"החל מאפריל 2016 נקיים במשך שבעה שבועות תערוכות 'תיזה'. הקולקטיב שלנו מתאים את עצמו לפעילות בחללים המציעים גמישות ויכולות תמיכה ומאפשרים ביקורתיות וצמיחה. אתרים אלו חשובים מתמיד במצב הנוכחי של חוסר יציבות כלכלית הנוגע לעתידם של רבים – הרבה מעבר לגורלם של שבעה סטודנטים. אנו מזמינים את הציבור הרחב ליצור קשר ולהציע הצעות, להזמין אותנו, להציע אסטרטגיות אישיות וחלומות שאין עניינם לייצר מוסד 'טוב יותר', אלא לייסד חללים חדשים שיאפשרו את פריחתה של קולקטיביות אחרת ושמחה".

***

[1] https://news.artnet.com/art-world/mfa-class-drops-out-usc-roski-school-299068

[2] Integrated Postsecondary Education Data System Final Release Data, National Center for Education Statistics, accessed January 2, 2015.

[3] IRS 990 Forms FY 2001–2007, Part 2, Item 25, and Schedule III and IRS 990 Forms FY 2008–2012, Part IX, Line 5.

[4] The Real Reason College Tuition Costs So Much ,Paul F. Campos, New York Times, April 4, 2015.

[5] http://adjunct.chronicle.com

6 תגובות על מרד הסטודנטים 2015

    נחמד ומתוקי, לא יותר. איך זה שתמיד הדברים נשמעים כמו מרד של נערי שמנת מחוצ'קנים שבסוף עושים עבודת וידאו בנושא ומסיימים בחיבוקים ונשיקות ושורת קרדיטים בלתי נגמרת… קיראו את הפיסקה האחרונה שמתחילה עם 'תערוכת 'תיזה' ומסתיימת בשתי המילים הנוראיות הללו- "אחרת ושמחה" – בא לבכות ולא לצאת מהמיטה לנצח.

    הו פרובינציה
    ברגע שבצלאל, המדרשה ושנקר יתרוקנו מהסטודנטים האומללים שממלאים אותם והמרצים הנועזים ויודעי הכל יעמדו בחללים הריקים ויחליטו פה אחד ובאיחור אקדמי, על הצטרפות לדממה… והדיווח על האירוע יפורסם באתר אמנות בדרום קליפורניה, נדע שנפל דבר ומציון תצא תורה ודבר יהוה מהר הצופים

    ר.ס.ש המאגניב אינטרסנט, כמובן. הגחכה של מחאה זה כל כך 2011.
    ולעניין,
    היחצנים שייבאו מקליפורניה לכאן את המסחור של לימודי האמנות לא יצליחו לעצור את היבוא המתחרה של המחאות המוצדקות.
    עובדתית, הלימודים שם יקרים בהרבה מאשר כאן. מה שמקרב את גבול הסובלנות של הסטודנטים למוצר (מוצר!) המעופש המשווק (משווק!) להם בחבילת הלימודים.
    זה רק עניין של זמן. בארץ, כידוע לנו, המצב גרוע לא פחות.

    נבוחדמצח יקירי, לא הגחכתי. המצב כאן גרוע . אנחנו הרי העתק דהוי של מה שקורה שם- מעבר לים.זה כלל לא עניין של כסף ושכר לימוד, אלא הבולשיט שמלמדים אתכם בתוכניות התואר השני וכמובן גם בראשון.ילדים חמודים לא מייצרים שינוי, או הס מלהזכיר מהפכות. בטח לא באמצעות תערוכות תיזה, יין זול וכמה ג'וינטים. מותר להזכר גם בכשלונות נוסח 1968 ולהגניב מבט אמפתי במחאת האתיופים. מערכת הוראת האמנות, מכיתה א' ועד סיום תואר שני דורשת ניעור רציני

    מציע למתעניינים לקרוא את הכתבות בניו יורק טיימס ובניו יורקר, וכמו כן ישנו בלוג של הקבוצה.

    לטעמי הדיון חורג משאלת המימון של התואר (חלק מהסטודנטים הפורשים זכו במילא למלגות משמעותיות, ובכל זאת בחרו כפי שבחרו).
    השאלה האמיתית היא ריקון התוכנית מתוכנה שבא לידי ביטוי בפרישת מרצים ומנהלנים שבאה בעקבות שינויים דרסטיים וחד צדדיים בתוכנית הלימודים.
    מרצים אלו, שויתרו על קביעות, הם אלה שהעניקו לתוכנית את יוקרתה ואת תכניה. פרישתם הפכה את התואר לחלול.
    השינוי החד צדדי של תוכנית הלימודים חל בהשפעת שילוב גורמים: דיקנית חדשה ותרומה משמעותית של 70 מיליון דולר, שהותנתה למעשה בשינוי העיסוק של המחלקה, לו המרצים והסטודנטים לא היו מוכנים.
    התרומה נועדה להפוך את התוכנית מתכנית אמנות לעיצוב.
    ברצון התורמים להקים מחלקה לעיצוב – יבורכו, ברור שאין פסול בתואר שני בעיצוב, אבל לא תוך כדי דריסה של מוסדות, מרצים וסטודנטים.
    יותר מאשר הפרת התחייבויות כלפי הסטודנטים (תפקידי ההוראה משמעם צבירת נסיון ותגמול כספי) שייתכן שיכולה להבחן בבתי משפט, יש כאן דריסה של החופש האקדמאי, כניעה בפני כסף גדול, ובאופן כללי הזנייה של מוסד אוניברסיטאי חשוב.
    הפרשה הקרובה ביותר שאני יכול לחשוב עליה היא הנסיון להשפיע על מחקרי אקלים על ידי תורמים מן הימין, וברור שזה אינו מקרה מבודד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *



המלצות מרחבי הרשת