להקתה של היוצרת הבלגית מיט וורלופ, שאמורה היתה להופיע בחודש הבא במסגרת אירועי פסטיבל ישראל, הודיעה על ביטול הופעתה. בהודעה שקיבל מנכ”ל פסטיבל ישראל איל שר, נמסר כי “בעקבות החלטתנו להיענות להזמנתכם להופיע בפסטיבל ישראל ב-17 וב-18 ביוני, זכינו לתגובות רחבות היקף בקרב עולם התרבות והאקדמיה בבלגיה. הלחץ שהופעל עלינו אילץ אותנו להגיע להחלטה לבטל את ההופעה במסגרת הפסטיבל. מצב עניינים זה גורם לנו צער רב, ועשינו כל שביכולתנו על מנת להבהיר לעמיתינו את עמדתנו. אך מסתבר שלא נותר עוד מקום להחלטות הנובעות מתפיסת עולם אמנותית. הלחץ להתמודד עם סביבה חברתית שהשתנתה ועם דרישותיה נעשה כבד מדי”.
שר הביע אכזבה ממה שהוא מתאר כ״כניעת הלהקה לטרור התרבותי״. בתגובתו להודעת הלהקה ענה כי “תרבות ואמנות הם מרכיבים מהותיים במסע האנושי, וחיוניים לרווחת החברה, לחינוך לסובלנות, לאמון ולהבנה. הרמת חסמים בפני תקשורת בין בני אדם, במקום לאפשר ולעודד מפגש, גורמת נזק למטרתנו המשותפת – יצירת עתיד טוב יותר לכול.
פסטיבל ישראל הוא זירה המקדמת גשרים בין תרבותיים, הבנה וסובלנות. אני מזמין אותך להשתתף במקום להסתגר, להביע במקום לדכא, לחלוק במקום להדיר. מעל לכל, אני מזמין אותך לעמוד איתן אל מול חוסר הסובלנות והקיצוניות. אחרי הכל, מהן מטרות האמנות אם לא לקדם שיח, את הכרת האחר, הבנה ופיוס, לתת השראה ולהעניק תקווה”.
הלהקה הייתה אמורה להעלות בפסטיבל את המופע “מגנט מסתורי”. רוכשי הכרטיסים יוכלו להחליף את הכרטיסים במופע אחר או לקבל כספם בחזרה.



הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
