פרס פרס פינס לגרפיקה ישראלית לשנת 2014 יוענק לאלכס קרמר. בהודעת הזכייה נכתב כי ״קרמר (יליד 1966), עוסק בהדפס במקביל ליצירתו האינטנסיבית בציור, עוד מתקופת לימודיו ב”בצלאל”, בסוף שנות ה-80. הוא מתמחה בטכניקות התחריט השונות וכן בהדפס רשת ובחיתוך-עץ. חיבתו העמוקה לתחום אמנותי זה נובעת מתהליך ההכנה המורכב ומהסקרנות לגבי התוצאה, שיש בה מן הבלתי צפוי. ההדפסים עוקבים אחר הנושאים הרווחים בציוריו; דמויות בתנועה נמרצת וחיות-פרא, למשל. אולם, בהדפס הוא מקדיש תשומת לב מיוחדת להשפעת החומר – התוואים הטבעיים של לוחות העץ והתהליך הכימי הכרוך בעיבוד לוחות המתכת בתחריט – על אופי היצירה. קרמר אף פיתח שיטות עבודה ייחודיות, שהן ואריאציה של הטכניקות המסורתיות. מקוריותו והתמדתו, כמו גם התמקדותו בחיתוך-עץ בשנים האחרונות, עשו אותו בעינינו מועמד ראוי לזכות בפרס פינס. פרס זה מנציח את יעקב פינס, האמן הירושלמי הוותיק והנדיב, שעסק גם הוא בשני תחומי יצירה עיקריים: חיתוך-עץ (המרכזי והמהותי שבהם) וציור בצבעי-שמן. הוא הטביע בהם את השראתו מהאמנות היפנית שאותה אסף בדבקות, ומהאקספרסיוניזם הגרמני שלאורו התחנך״.
שופטי הועדה: רונית שורק, אוצרת במחלקה לרישומים ולהדפסים, מוזיאון ישראל; אריק קילמניק, מנהל סדנת ההדפס ירושלים; ג’ודי פינס- ויינגרוט, נציגת המשפחה.
הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב. 
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
