ציבי גבע ייצג את ישראל בביאנלה בוונציה

האמן ציבי גבע נבחר לייצג את ישראל בביאנלה לאמנות בוונציה בקיץ 2014. ועדת השיפוט שבחרה בגבע פועלת תחת המועצה הישראלית לתרבות ואמנות וכללה את אמנון ברזל (יו"ר), יוסי ברגר, דליה לוין, ד"ר דליה מנור, פיליפ רנצר והמשקיפים ג'ודי אברמוביץ, יו"ר המדור לאמנות פלסטית, ועידית עמיחי, מנהלת תחום מוזאונים ואמנות פלסטית במשרד התרבות. הבחירה בציבי גבע התקבלה פה אחד.

בהודעת משרד התרבות על הבחירה נכתב כי ״הפרויקט של ציבי גבע לביאנלה בוונציה כולל מבחר מייצג מיצירותיו בהן ציורים, מיצבים פיסוליים ווידאו לצד עבודות חדשות. ההצבה בחלל תבטל את הפערים ההיררכיים בין אובייקט, ציור, פיסול, מיצב ומבנה, ותפרע את החלוקה המוכרת בין פנים לחוץ, בין גבוה לנמוך, בין פונקציונאלי לייצוגי. הביתן הישראלי בביאנלה בוונציה יעבור שינוי חזותי וייעטף בחומריות ארעית ומגובבת שכמו נאספה "בחצר האחורית" של התרבות הישראלית, שגבע מעניק לה פיוטיות ומשמעות. עבודתו של ציבי גבע משלבת אלמנטים אדריכליים עממיים: סורגים וקיר בנוי מחומרי המקום, ציור מעולה לצד חפצים ושברי מבנים שנזנחו בפריפריות של מלחמת הישרדות.  היא קושרת באופן עקבי והדוק את הדיון הפנים-אמנותי על מעמדו של האובייקט האמנותי  עם שאלות תרבותיות ופוליטיות על זהות, על טריטוריה ועל סמלים״.

ציבי גבע נולד בקיבוץ עין-שמר ב־1951, ומתגורר ועובד בתל-אביב. מאז 1979 הציג תערוכות יחיד רבות במוזיאונים ובגלריות בארץ ובעולם, ביניהן במוזיאון ישראל בירושלים, במוזיאון תל-אביב, במוזיאון אשדוד, במכון לאמנות עכשווית בבוסטון (ICA), במוזיאון האוניברסיטה האמריקאית, וושינגטון די.סי, במוזיאון מאקרו טסטצ'יו, רומא ועוד. גבע מרצה ומכהן כפרופסור באוניברסיטת חיפה ובמדרשה לאמנות, בית ברל. הוא זכה בפרסים ובמלגות רבות, ביניהם פרס סנדברג לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל 1997, פרס קרם אווה ומנדל פונדיק לאמנות ישראלית, מוזיאון תל-אביב 2004 ובפרס מפעל חיים מטעם משרד התרבות והספורט בשנת 2010.

מנימוקי השופטים:

״ציבי גבע הוא אמן ותיק בעל נוכחות בולטת בשדה האמנות בישראל מזה כשלושים שנה. יצירתו מעלה בשפתו הציורית הייחודית שאלות קיומיות ותרבותיות הניזונות מחומרי הגלם של ארץ ישראל; מהסביבה הפיזית והאנושית, וממתחים פוליטיים וחרדה קיומית בעידן של חוסר יציבות. התייחסותו לחומרי המקום לעולם אינה פשוטה או חד-משמעית; היא שומרת על ריחוק מסוים ומקיימת שכבות של משמעות המשאירות מרחב לפרשנות. המפגש והחיכוך בין ה"מזרח" לבין ה"מערב" מופיעים ביצירתו של גבע באופנים שונים הן באיקונוגרפיה והן בשפה הצורנית שנותנת לה ביטוי. הן מהוות חלק מסוגיות של זהות תרבותית היברידית אשר ציבי גבע שב ובוחן  לאורך השנים, בהן שאלה על מהות המקום והמקומיות בחוויה הישראלית, שאלה שמקבלת משנה תוקף לנוכח המציאות הפוליטית במזרח התיכון ולנוכח השאיפה הפרטית והקולקטיבית לזכות בהכרה בינלאומית ביצירה הישראלית״.

ציבי גבע (צילום: שרל׳ה גור-לביא)