היוצר הבינלאומי ניקולא טרזי נבחר לכהן כראש התכנית לתואר שני באמנויות בבצלאל. טְרזי, יליד איטליה, 1982 ומתגורר כיום בניו-יורק, יחליף את ד״ר רפאל זגורי אורלי שעמד בראש התוכנית בארבע השנים האחרונות והתפטר מתפקידו בחודש ינואר האחרון.
טרזי הוא איש רב פעלים העוסק באוצרות, כתיבה, עריכה והוראה. מאז שנת 2006 הוא עובד בבית ההוצאה Giancarlo Politi Editore ממילאנו, המוציא לאור את מגזין Flash Art, וב-Nadace Pargue Biennale Foundation בפראג, שם הוא עובד כעורך, כאוצר וכמנהל תערוכות בארבע הביאנלה האחרונות. הוא משמש כעורך המהדורה האמריקאית של מגזין Flash Art International. לצד גיליונות שעסקו באמנות ספציפיים, הוא ערך בשנים האחרונות גיליונות המתמקדים ביחסים בין אמנות ובידור, אמנות וקולנוע ואמנות ותיאטרון. מעבר לתפקידו ב-Flash Art International משמש טרזי גם כראש דסק ניו-יורק במגזין Flash Art Italia, כעורך משנה במגזין Flash Art CZ&SK ועורך מייעץ למגזין Flash Art HU.
מאמריו של טרזי התפרסמו בבמות שונות, ביניהן: Il sole 24 Ore (מילאנו), Monopol (ברלין), Flatt (ניו-יורק), ערב-רב (ישראל), biweekly.pl (ורשה), ובקטלוגים של תערוכות כדוגמת “נוישטיין: כלומר רישום” במוזיאון ישראל והתערוכה Postmonument בביאנלה ה-14 לפיסול בקררה, איטליה.
הוא מרבה ללמד ולהעביר סדנאות, בין השאר באוניבסיטאות כמו ייל, קולומביה, SIAC (שיקגו), בצלאל, NABA (מילאנו), המכון האינדונזי לאמנות (ג’קרטה) ובמדרשה, בית ברל.
בהודעת חברי ועדת החיפוש מטעם בצלאל נכתב כי מדובר ב״ההחלטה אמיצה וחדשנית. מדובר ביוצר בעל שם בינלאומי, שמבין אמנות ברמה הפרקטית והתאורטית בצורה יוצאת דופן, עם קשרים בינלאומיים וידע מעמיק של סצנת האמנות״.

בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 

השבוע נפתח בשדרות שבנגב המערבי מוזיאון ראשון מסוגו לפעוטות, "המוזיאון הראשון שלי", ומציע, לצד תערוכות, פעילות מגוונת לילדים. יזמית ואוצרת המוזיאון היא שלומית עצבה-ברנע. המוזיאון מיועד למשפחות, לגני ילדים, לקבוצות חינוכיות ולמבקרים בכלל.
התערוכה הראשונה במוזיאון, "קו. כתם. צורה", שאצרו שי עיד אלוני ועצבה-ברנע, מציגה שורה של אמנים. בין העבודות המוצגות: הר שניתן לטפס עליו, מערה שניתן לזחול לתוכה, ציור קיר מגנטי המשתנה ללא הרף, חללי אור צבעוניים, מיצבי סאונד אינטראקטיביים, פסלי טקסטיל רכים למשחק חופשי ועבודות מולטימדיה המגיבות לקול ולתנועה של הילדים. משתתפים: יערה אורן, אורי בצון, נועם בר, ניר ג'יקוב יונסי, דקלה לבסקי, שרון קן-דור, אליאן קצ'קה, איגור רבליס, עלמה שנאור ופרל שניידר. לצד היצירות מוצגות שאלות קצרות המעודדות דיאלוג בין ההורים לילדים. כמו כן פועלת סדנת יצירה.
המוזיאון פותח בשיתוף מרכז דואט להתפתחות הילד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בראשות פרופ' נעמה עצבה-פוריה, והוקם ביוזמת עיריית שדרות. "המוזיאון הראשון שלי", רח' שאר-יישוב 14, שדרות 


לקחת ילד בן 30 להיות ראש תואר שני, זה קצת כמו לתת לחייל להיות מנהל בית ספר תיכון. אבל אפשר לשלם לו פחות… ניסיון וותק זה אוברייטד.
אכן צעד אמיץ! או התאבדות, או רק ראי להציג לאמנים הישראלים – מי שלא ישראלי יכול להצליח. הוא כאן כמקפצה לתפקיד הבא, אתם תישארו כאן לנצח!
בעיקר יהיה כיף לתלמידים שגדולים ממנו, הם יוכלו להרגיש בנח ללמוד ממנו הרבה.
לא סטודנטית
| |