פורסמו נימוקי הזכייה בפרס עידוד היצירה

הפרס לעידוד היצירה מטעם משרד התרבות והספורט מהווה ציון לשבח ונועד לעודד את האמן היוצר להמשיך וליצור בתחומו. כמדי שנה, מוענק הפרס לאמנים מצטיינים בני 35  ומעלה. הפרס  בשווי 200,000 שקלים יחולק באופן שווה בין עשרת הזוכים וכל אחד יקבל 20,000 שקלים. חבר השופטים לפרס: נעמי אביב, דוד גינתון, מעין שלף ועידית עמיחי כמשקיפה מטעם […]

הפרס לעידוד היצירה מטעם משרד התרבות והספורט מהווה ציון לשבח ונועד לעודד את האמן היוצר להמשיך וליצור בתחומו. כמדי שנה, מוענק הפרס לאמנים מצטיינים בני 35  ומעלה. הפרס  בשווי 200,000 שקלים יחולק באופן שווה בין עשרת הזוכים וכל אחד יקבל 20,000 שקלים.

חבר השופטים לפרס: נעמי אביב, דוד גינתון, מעין שלף ועידית עמיחי כמשקיפה מטעם משרד התרבות והספורט. בפני הועדה הוצגו 151 תיקי עבודות.

להלן נימוקי שופטים לזוכים בפרס עידוד יצירה 2013
אליהו אריק בוקובזה
אליהו אריק בוקובזה, הצייר המסוגנן והרוקח לשעבר, ברא לעצמו זה מכבר שפה ציורית מזוהה ומקודדת, שפה צבעונית מרהיבה שמתחזה לנאיבית ומתקתקה. הציור של בוקובזה מפליא לנכס סמלים וסימנים חזותיים מוסכמים המייצגים את ישראל כיום וכפי שנתפסה על ידי אמני בצלאל הראשונים וציירי היישוב הישן ולהפוך אותם לסוסים טרויאנים המצפינים בכרסם ספקנות, חתרנות וביקורת פוליטית.

דרור דאום
יצירתו של דאום נולדה מתוך מדיום הצילום אך מרחיבה את גבולותיו הקונקרטיים והמושגיים, וחוקרת את מקומו ומשמעותו בעולם פוסט דיגיטלי מנוכר.  במהלך השנים האחרונות הוא יוצר מיצבים עדינים ומורכבים, שבונים שפה אסתטית יחודית, קוהרנטית ומינימליסטית. גוף עבודתו החידתי מחפש להוציא את המהות מתוך הקיטש ואת הרגש מתוך האינטלקט, ומצליח לגעת בעומקם של הדברים מבלי לספק תשובות פשוטות.

מאיר טאטי
טאטי יצר שפה מרתקת ויחודית שהלכה והתפתחתה לאורך שנות יצירתו. הוא עובד בעיקר במדיומים של וידיאו ומיצג, בגישה תלוית מרחב ולעיתים קרובות תוך דיאלוגים ושיתופי פעולה עם קבוצות וקהילות שונות. בשפה ישירה, פופית, ומלאת הומור, הוא נוגע בבטן הרכה של החברה הישראלית ומתייחס בצורה סאטירית וביקורתית לנושאים כגון גבריות, מזרחיות וגזענות, תוך שהוא פורם באירוניה את גבולות השדה והשיח האמנותי.

אמיר יציב
יציב יוצר עבודות וידיאו וקולנוע נסיוני מעמיקות ומורכבות המערבות אמת ובדיה ובוחנות את אופני ייצוג ההיסטוריה. הוא משתמש בשפה מינימליסטית ועקבית על מנת ליצור דימויים מהפנטים ומרתקים, החולפים על פני מרחבים וזמנים שונים. יציב בוחן בצורה רפלקסיבית ופורמליסטית את המדיום של הוידיאו אל מול ההיסטוריה של הקולנוע, על מנת להדהד את המציאות העכשווית באופן ביקורתי.

שי לי עוזיאל
יצירתו המתעתעת של עוזיאל מאתגרת את הצופה באמצעות הומור אבסורדי שנעשה ברצינות תהומית. תוך שימוש בכל המדיומים האפשריים הוא מחבר בין גבוה לנמוך, טעם טוב וטעם רע, אמנות ועיצוב. המיצבים והאובייקטים לצד עבודות הוידיאו הפרפורמטיביות שהוא יוצר, בונים עולם פנטסטי, מטריד ומנחם כאחד, המעלה שאלות על יחסי כוחות תרבותיים, כלכליים ופוליטיים ומערער את המובן מאליו.

שחר מרקוס
בסרטי הוידיאו הרבים שעשה, המתעדים פעולות שלו, כשהוא מייצג בתחפושת, טיפוסי תפקידים רבי כוח מעולם האמנות ומהפוליטיקה, שחר מרקוס מייצר פרודיות על ייצוגי הכוח של האמן, האוצר, הפוליטיקאי והגנרל, ומצביע, פעמים רבות בעזרת השימוש בחומרי מזון, על הפער הבלתי ראוי בין הגוף המדומה של הדמות הגבוהה לבין הגוף האנושי, בין הפה המדבר לבין הפה הניזון. את ההיסטוריה של קשרים בין אמנות לבין אוכל, ממשיך מרקוס בעבודות הומוריסטיות וביקורתיות, ארס-פואטיות ופוליטיות.

רוית משלי
המיצבים התיאטרליים הגדולים שהציגה רוית משלי, מאז "האנדרטה לחדוות הניצחון" בתערוכת בוגרי התואר הראשון של המחלקה לאמנות בבצלאל בשנת 2004, הם חגיגות אנארכיות שבהן ההומור הפראי מאפשר לחצות גבולות, לשבש ולהפוך הירארכיות ולערבב הפכים: פרטי ולאומי, יקר וזול, גבוה ונמוך, קודש וחול, בנייה והרס, רצינות וקלות דעת, מוות וחיים. הצחוק שמעוררים השלדים האכילים מבצק אפוי או מפופקורן, הנעליים שמעוצבות כראשי נשים והתכשיטים המופרכים – מפיח חיים ומשחרר אבל גם, כמו שציינו כמה כותבים, מהול בעצב.

רון עמיר
רון עמיר, יליד קיבוץ יחיעם, הוא צלם סטילס ווידיאו הפועל כאנתרופולוג, שנוטה לקנן באתר הצילום עד שהגבולות והיחסים עם מושאי הצילום מעובדים פוליטית ומוסרית ועד שהמציאות באתר הצילום הופכת למסמך אנושי מעודן. לפני כתריסר שנים החל לצלם בג'סר א-זרקא, ישוב ערבי ישראלי השוכן אל חוף הים, גובל בקיסריה ובקיבוץ מעגן מיכאל, ומדורג בתחתית הטבלה החברתית כלכלית. ג'סר א-זרקא הצפופה והזנוחה הפכה בעיניו של אמיר לצבעונית ובדויה כמו מקונדו של גבריאל גרסייה מרקס.

רונית פורת
רונית פורת, ילידת קיבוץ כפר גלעדי, היא אמנית אנינה וצלמת סטילס מניפולטיבית. הדימויים והנרטיבים שהיא מייצרת ומגוללת נשאבים-נקרעים ממקורות ומאגרי זיכרון מגוונים ועוברים טיפול רגיש וחכם.  תהליכי ההפקעה והחיבור מחדש מבקשים לעסוק בביוגראפיה כאוסף נזיל ומשוחרר של עובדות אלטרנטיביות המסתירות שבר גדול המסרב לאיחוי.

הלל רומן
העבודות של הלל רומן חמורות סבר, עשויות בקפידה, ערוכות פעמים רבות כסדרות מוצרים או מאורגנות סביב מושג אחד, אבל נראה שעיקרן הוא שהן מוזרות ומשדרות מסתורין. הטלסקופ שבנה בעצמו לפני שנים אחדות לפי הוראות מהאינטרנט, מאפשר לראות את הנסתר מן העין, אבל בעזרתו מגלים מדענים עד כמה מוזר הוא היקום שבו אנחנו חיים. המתח בין חושך לאור, בין אי ידיעה לידיעה, מלוה את העבודה של רומן מתערוכתו הראשונה שנקראה "החשכה" דרך הדימויים שמפציעים מתוך הפחם השחור, דרך כותרת תערוכת התואר השני שלו בלונדון "בעיה מנוסחת היטב" (ציטוט של ממציא שנקטע במחציתו) ודרך האובייקט הספקטקולרי שבנה – הטלסקופ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *