תחת הכותרת IL(L) Machine תיפתח השבוע בלינץ שבאוסטריה תערוכת אמנות ניו מדיה ישראלית. התערוכה תוצג בתאריכים 5-9 בספטמבר במסגרת פסטיבל ארס-אלקטרוניקה.
תערוכה בה יציגו אמנים ממוסדות אקדמיים בישראל העוסקים בתחומים המחברים בין אמנות-עיצוב מדע וטכנולוגיה תתקיים בראשית חודש ספטמבר במסגרת הפסטיבל הבינלאומי של ארס אלקטרוניקה באוסטריה
השנה בחר מרכז ארס אלקטרוניקה הממוקם בעיר לינץ שבאוסטריה, להציג בתערוכה האקדמית – Ars Campus -המתקיימת במסגרתו, מבחר מהנעשה בתחום זה במוסדות האקדמיים בישראל. במסגרת זו יציגו כ-40 פרויקטים שנעשו ע”י מרצים וסטודנטים מעשרה מוסדות להשכלה גבוהה בארץ: בצלאל, המכון הטכנולוגי בחולון, המדרשה לאמנות, שנקר, המרכז הבינתחומי בהרצליה, המרכז האקדמי ויצ”ו חיפה, המכללה למנהל, מכללת הדסה, ביה”ס מוסררה וסמינר הקיבוצים. בנוסף לעבודות שתוצגנה בתערוכה יתקיימו במסגרתה מופעי מולטימדיה מחול ומוזיקה, וכן תתקיימנה סדנאות בתחום שתועברנה ע”י מרצים מהאקדמיות השונות.
התערוכה:
המציאות העכשווית מנוהלת באופן גובר והולך ע”י מנגנונים אוטומטיים שמקורם בטכנולוגיות ופיתוחים מדעיים חדשים. השפעתם של חידושים אלה על חיינו אינם יכולים להיתפס יותר כמבשרים של חזון עתידי, אלא כמסמנים שלשלב חדש בקיום האנושי. התערוכה “IL(L) Machine” מתמקדת בבחינת האופנים בהם השפעתן של טכנולוגיות אלה, אינה נוגעת רק בתפקודנו הפונקציונאלי, אלא משפיעה גם על מצבנו הרגשי ועל האופנים באמצעותם אנחנו מגדירים את זהותנו, הן כפרטים אינדיבידואליים והן כחברים בקהילה.
התערוכה מציעה לבחון את היחסים החדשים בין פרוצדורות אוטומטיות המבוצעות על ידי מכונות בקשר ישיר לחיים הממשיים. בחינה זו נעשית הן באמצעות מנגנוני אוטומציה המוחלים על ישויות שיש להן ביטויים פיזיים בעולם: מאובייקטים שימושיים ועד רובוטים, והן באמצעות פעולות שמקורן באלגוריתמים המופעלים על מידע במרחבים וירטואליים המאפשרים להאיר את הנעשה בעולם באופנים שלא התאפשרו קודם לכן.
התערוכה מציגה דור חדש של אמנים הבוחנים את השימוש בטכנולוגיה באופן ביקורתי תוך שהם מפתחים כלים חדשים לביטוי אמנותי המושתת על השימוש בה. במקביל למספר רב של עבודות העוסקות בהיבטים התיאורטיים והקיומיים השונים של השימוש בטכנולוגיות החדשות בהיבטים הגלובליים, נבחרו לתערוכה זו גם עבודות המשקפות באופן ישיר סוגיות הקשורות להיבטים פוליטיים ותרבותיים של המציאות בישראל על המורכבות הייחודית שבה.
העבודות המוצגות בתערוכה זו הינן בחלקן פרי של שיתופי פעולה של יוצרים מתחומים שונים של האמנות והעיצוב עם מתכנתים חוקרים וסטודנטים מתחומי המדע והטכנולוגיה. במסגרת העבודות שתוצגנה ניתן יהיה לראות בין היתר מיצבים אינטראקטיביים, מיצבי סאונד, מיצבים רובוטיים ועבודות וידאו.
על פסטיבל ארס אלקטרוניקה:
פסטיבל ארס אלקטרוניקה (Ars Electronoca) הוא הפסטיבל הבינלאומי החשוב ביותר העוסק בקשר שבין אמנות/עיצוב, מדע טכנולוגיה וחברה, משתתפים בו מדי שנה מיטב היוצרים והחוקרים בתחומים אלה בעולם. הוא מתקיים בעיר לינץ שבאוסטריה, אליה מגיעים בימי הפסטיבל אלפי מבקרים מארצות רבות. הוא כולל תערוכות, סדנאות, מופעים וכנסים אקדמיים.
מידע נרחב אודות מכלול הפעילויות של ארס אלקטרוניקה בכלל, והפסטיבל בפרט, ניתן למצוא באתר הבית.
צוות התערוכה:
אדר’ לילך שטיאט: יוזמת הפרויקט ומנהלת קריאטיבית
ד”ר יעל אילת ון-אסן: אוצרת התערוכה
ד”ר סייפן בורג’יני: עוזרת אוצרת ויועצת מדעית
ד”ר אורן צוקרמן: מנהל אסטרטגי ויועץ קריאטיבי
איל וקסלר: מפיק אמנותי



הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
