לא רק יין זול, 13.6.13, פסטיבל הפנזינים הרביעי

אנחנו רוצים לתמוך ביצירת תרבות עצמאית כי בסופו של דבר אנחנו – האמנים, המוזיקאיות, נשות הקרקס, הספרנים, אנשי התיאטרון, הכותבות ,הפילוסופים, האורבניסטים המהפכניות המזרחיות, שוחרי התרבות והאמנות – הופכים את העיר למעניינת.

החומוס המועדף לבישול המתכון הזה הוא חומוס מזן הדס. אלו חומוסים קטנים, הם נקראים גם חומוס בולגרי. חשוב לקנות את החומוס במקום שיודעים שהסחורה בו טרייה. את החומוסים שוטפים במים טריים ומשרים למשך שתיים עשרה שעות, כל שלוש או ארבע שעות יש לשפוך את המים ולחזור ולהשרות במים טריים. כך החומוס יהיה קל יותר לעיכול (את ההשריה רצוי לעשות בבוקר יום שישי ואת הבישול בערב אותו יום עד בוקר שבת). שופכים את המים ושוטפים את החומוסים במים זורמים. לוקחים סיר ברזל כבד ושמים בתוכו את החומוסים. ממלאים במים כך שיכסו את החומוסים ועוד קצת, מוסיפים שמן זית טוב ללא קמצנות, מניחים בצל לבן עם הקליפה, ראש שום שלם עם הקליפה, פלפל חריף אחד יבש וכמה זרעי כוסברה וכמון שלמים. הלא טבעוניים מוזמנים לשים כמה ביצים שלמות (מומלץ מתרנגולות שאתם מכירים) כמספר האוכלים הפוטנציאלים. מדליקים את האש ומתחילים לחמם. כשמגיעים לרתיחה מעבירים לאש קטנה ומכסים. מוסיפים עוד שמן זית וממשיכים לבשל. אסור להוסיף מלח. מלח אוטם את הקטנייה ולא מאפשר לה להתרכך. המלח מצטרף רק בסוף וזה נכון לגבי כל הקטניות הקשות. ככל שהבישול מתארך וכמות המים פוחתת, משלימים את מפלס הנוזלים עם שמן זית. מי שרוצה ויש לו תנור יכול להעביר את הסיר לתנור אפייה לחום בינוני-נמוך.  150 מעלות צלסיוס. מי שאין לו תנור יכול לשים "מפריד" מפח בין הלהבה לסיר. מדי כמה זמן, כשמשב ריחני מגיע אל האף, ניגשים לסיר, זאת מעין עלייה לרגל, ומוסיפים לסירוגין שמן זית ומים רותחים. לקראת זמן השינה מנמיכים את חום התנור ל-120 מעלות ואת האש להכי קטנה שיש.  אפשר גם להעביר לפתיליה. רק כאשר החומוס רך, בבוקר, מותר להוסיף מלח. את הרכות של החומוס בודקים עם גרגר חומוס אחד. אחרי שהתקרר קצת אוחזים אותו בין האצבעות ומוחצים. אם הגרגר מתנגד לתנועה הוא עדיין לא מספיק רך. אם הגרגר נמחץ הוא רך ואז אפשר להוסיף מלח גס לפי הטעם. החומוס מוכן בבוקר אחרי שמונה או עשר שעות בישול או אפייה. זה הזמן להזמין חברים לארוחת בוקר. מנה תהיה מורכבת ממצקת או שתיים של גרגירים מעוכים (אפשר להשתמש במכתש ועלי מעץ), קצת שום כתוש, קצת לימון, טחינה גולמית וקצת מי בישול של החומוס. מערבבים הכל עם מזלג, קוצצים קצת פטרוזילה ומוסיפים. שמים את החומוס בקערה קטנה, מקלפים את הביצה החומה ומניחים אותה על החומוס. קצת שמן זית, לימון סחוט, כמון טחון טרי ופפריקה. בצלחת ליד עגבניה ובצל חתוכים, זיתים ופלפל ירוק חריף. פיתות, צ'פטי או לחם, אני מעדיפה מקמח מלא ועשוי בבית.

***

אפרת מישורי – מסיבת השקה ל"בוהמה הביתית"

אפרת מישורי. הבוהמה הביתית.

אפרת מישורי. הבוהמה הביתית.

אֲנִי יְשֵׁנָה כָּל לַיְלָה:

הוּא חוֹבֵט אוֹתִי עַל הַמִּזְרוֹן בְּנִעוּר הַשְּׂמִיכָה מֵעָלַי וְרוֹכֵן לָתֵת לִי נְשִׁיקָה.

אֲנִי עַל הַגַּג, בְּחֶדֶר שֶׁהָיָה פַּעַם חֲדַר עֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ

וְהוּא לְמַטָּה, בְּחֶדֶר שֶׁהָיָה פַּעַם חֲדַר עֲבוֹדָה שֶׁלִּי.

אֲנִי לֹא כּוֹתֶבֶת כְּבָר

שָׁלוֹשׁ שָׁנִים.

2.

אֵין מִטָּה זוּגִית בַּבַּיִת.

עֶשֶׂר שָׁנִים יָשַׁנּוּ בממ"ד

עַל מִטַּת נֹעַר

שֶׁנִּשְׁאֲרָה פְּתוּחָה.

3.

אֲנִי אֲשַׁקֵּר אִם אֹמַר

שֶׁרַע לִי.

4.

רַע לִי.

5.

אֲנִי פּוֹחֶדֶת.

אֲנִי עֲדַיִן פּוֹחֶדֶת.

6.

אֲנִי רוֹצֶה לְהֵחָטֵף מֵחַיַּי.

7.

הֵם מַפְרִיעִים לִי לִחְיוֹת.

"הבוהמה הביתית על שום מה? על שום הפואמה הביתית, על שום המשוררת והצייר: 'נשארת לשבת איתי בתוך המסגרת הריקה.' , על שום ההחלפה בין ב' ל- פ';

צורתי להיות פוליטית, כפי שאמר לי המשורר העורך והמתרגם העירקי, סוביל נאג'ן:  "I want you to be boetic, not bolitic"

השירה תובעת לעצמה את הפריבילגיה לתת להיגיון הרגשי מעמד של היגיון לכל דבר שמתנהל על-פי חוקיות משלו ונתבע לייצר תרכובות מאוד מדויקות של ניסוח. שירה היא צורה טהורה, אז מדוע שתתקיים רק בממדים השיריים? מדוע שלא תתפרש על פני ממדים אחרים? השירה נמתחת לתוך החיים והפעם הפרפורמנס הוא הבימוי והליהוק. אני לא זקוקה יותר לגופי".

מלותיה של אפרת מישורי.

אפרת מישורי אירוע השקת "הבוהמה הביתית"
משתתפים: אחיות המשוררת, אהרון שבתאי, דנה אולמרט, אנה הרמן, איתן נחמיאס-גלס, יהודה ויזן, ניר נאדר, ענת וייסמן, אלטייב ע'נאיים, לורן מילק, רוני הלפרן, מאיר ויזלטיר, להקת יונקי דבש – גיא שרף וטליה קינן, להקת "הבוהמה הביתית" – סטפני תמר-מאנס, נגה שלו, עומר חביב, סלומון נתן
מנחה: סטפני תמר מאנס
עיצוב הספר : סטודיו ג2 ואפרת מישורי

יום שישי, 14,6 14:00 – 18:00
בחצר מסעדת ננוצ'קה, לילינבלום 30 תל אביב
האירוע בפייסבוק https://www.facebook.com/events/109876885885842/

***

"digging up"

מה הקשר בין עבודת האמנות לבין עבודתו של ארכיאולוג? זה הנושא של התערוכה הקבוצתית הנפתחת היום בגלריה בנימין. ממצאים ארכיאולוגים של תרבות דמיונית, עתידנית וכזו שהיתה ואיננה. בירה מקומית וטעימה בפתיחה.

אמנדה מל

אמנדה מל

דינה שנהב

דינה שנהב

"digging up"
פתיחה: חמישי, 13,6, 20:00
אוצרת: רעות סולמה לינקר
אמנים משתתפים: אבישי אלישע אדנבורג, ורדה גצוב, סיגלית לנדאו, ליאת לבני, אמנדה מל, אורי נועם, רבקה קוה, דינה שנהב.
גלריה בנימין, צ'לנוב 28 תל-אביב

***

מדוע אני כותבת על חומוס? מכיוון שחומוס הוא אוכל נשמה, הוא צמח מקומי והוא מחבר בין אנשים. את המתכון למדתי מעו"ד אברהם ברדוגו בזמן שגרנו אצלו בחוה בצפון. ברדוגו בישל כמי שעורך טקס בנוי בקפידה מחלקים של קצב ותנועות גוף. הדרך הנכונה לכתוש שום, הרגע הנכון לטעום את התבשיל ובאיזה אופן הכף נשלחת מהסיר לכיוון הפה. ברדוגו בישל והמתכונים שלו, שאני ממשיכה להכין בתל-אביב, לעולם לא ייטעמו כטעם הבישול שלו, והעובדה הזאת מרחיבה את הלב. טעם מסוים מצוי אך ורק בגופו ונשמתו של אדם מסוים ולא ניתן לחקות את הטעם הזה, אפשר רק להתחקות אחריו.

***

פרויקט "מונופול" – תערוכה של מוטי שובל

הפרויקט "מונופול" הוא יוזמה של האמן החיפאי שחר סיוון, בשיתוף מינהלת העיר התחתית של עיריית חיפה. בפרויקט ישמשו המשרדים המשופצים של מינהלת העיר התחתית גם כחלל תצוגה. כל אמן יציג תערוכת יחיד למשך שלושה חודשים, יבחר את האמן שיציג אחריו ואף ילווה אותו בתהליך האוצרות. התנאי של סיוון היה שלאף גורם, מלבד האמנים כמובן, לא תהיה זכות להתערב בתוכן. שעות הפתיחה של המשרדים הן גם שעות הפתיחה של חלל התצוגה. ההיחשפות של אנשי העירייה לאמנות הופכת להיות יומיומית, ויש במהלך הזה גם אקט חינוכי. במקום שיש בו תרבות, יצירות אמנות תלויות על הקיר. במקום פוסטרים של דלי, תלויות יצירות עשויות מחומר תלת-ממדי. האמנים לא חייבים להיות חיפאים, החלל מתאים בעיקר לעבודות שניתן לתלות על הקיר.

עכשיו מוצגת תערוכתו של מוטי שובל.

מוטי שובל. דיוקן עצמי עם נערה צעירה. שמן על בד 150x100

מוטי שובל. דיוקן עצמי עם נערה צעירה. שמן על בד 150×100

מוטי שובל. ענב. שמן על בד 150x100

מוטי שובל. ענב. שמן על בד 150×100

בגליל המערבי, על גבעה מלאת סלעים, גידלנו יוסי ואני גינת ירק, טיפחנו בוסתן והאכלנו תרנגולות. בימי הקיץ הלכנו לישון בשמונה בערב, בלילות חורף קרים יותר מוקדם. חיינו ללא חשמל, ותנור העצים היה תחליף לטלוויזיה. האוכל היה החיבור הסופי שלנו לאדמה. התקרבתי ליכולת להזדהות עם הפלאח הערבי ועץ הזית.

***

שיח גלריה – ליהי תורג'מן: "כושי אטלס"

תורג'מן מציירת מפה שדומה לקירות מתקלפים, לעור ונימים דקיקים. זו אינה מפה שמאפשרת התמצאות במרחב הפיזי, זו מפה שמשרטטת דרך הצלה ממציאות של שליטה וכיבוש והתקרבות לאחר שמפחיד ומושך אותנו.

ליהי תורג'מן. פרט מהתערוכה (מראה כללי של ההצבה)

ליהי תורג'מן – פרט מהתערוכה (מראה כללי של ההצבה)

שיח גלריה, "כושי אטלס"
שישי, 14.6, 12:00
משתתפות: ד"ר שירה סתיו וליהי תורג'מן
גלריה ג'ולי מ., רח' בצלאל יפה 10, תל-אביב

***

 יאן טיכי, "overlap"

התערוכה מורכבת משלוש עבודות המשתלבות זו בזו.

בכניסה לגלריה הצופה נכנס לחלל מוחשך ומכויל מחדש. זהו מיצב מס' 17. זוהי עבודה המשלבת הקרנת וידיאו עם הצבה של אובייקטים פיסוליים. טיכי בונה מחדש את חלל הגלריה באמצעות שימוש באור. תנאי התאורה החדשים ומבנה הגלריה מכתיבים התנהלות שונה במרחב.

עבודה נוספת היא "Changing Chicago", המורכבת משבע עבודות וידיאו של מבטים שונים על אתרים ציבוריים ברחבי שיקגו, העיר שבה הוא פועל בחמש השנים האחרונות. בקומה העליונה "certificate of autheticity", סדרת צילומי סטילס ממקומות שונים בעולם שמסתדרים בקווים האופקיים והאנכיים לכדי מבנה.

יאן טיכי, סטילס מ"changing chicago", וידיאו של 8 דק', 2012

יאן טיכי, סטילס מ"changing chicago", וידיאו של 8 דק', 2012

יאן טיכי, ללא כותרת, 2008. "Certificates of Authenticity", הזרקת דיו

יאן טיכי, ללא כותרת, 2008. "Certificates of Authenticity", הזרקת דיו

יאן טיכי – "overlap"
פתיחה: חמישי, 13,6 20:00
גלריה חזי כהן, וולפסון 54 תל-אביב

***

אוכל בבישול אטי דורש עיכול אטי שמזמין שיחות ערות לתוך הלילה. כשישבנו במרפסת דיברנו על פוליטיקה, פלסטין, הפנתרים השחורים, ספרים, קשרי משפחה וחקלאות. צחקנו הרבה. השיחות הללו עוררו בי את הרצון לחיות חיים עוצמתיים ונטולי פשרות. הנוף הפסטורלי והשקט נסגר לשממה בודדת. זה היה גן עדן, ואני הייתי  צעירה מכדי למות.

***

עידו בר-אל, "Good Night and Good Luck"

זוהי "תערוכת קצוות", כדברי עידו בר-אל. ציורים משנות ה-80 וה-90 לצד עבודות עכשויות. בר-אל ממשיך לצייר על חפצים מסביבות הסטודיו ונותן להם חיים אחרים במקום אחר. משנה את ייעודם.

עידו בר -אל, ללא כותרת, 1994. אקריליק על עץ סנדביץ', 122x124

עידו בר -אל, ללא כותרת, 1994. אקריליק על עץ סנדביץ', 122×124

עידו בר אל

עידו בר אל

"good  night and good luck"
פתיחה: חמישי, 13,6, 19:30
גלריה גורדון, רח' בן יהודה 95, תל-אביב

הרוח המזרחית היכתה בחוזקה על קירות הבית בקצה הגבעה. גגות פח עפו באישון ליל. השחור של הלילה רצה לחזור להיות שחור אספלט ופיח נטול כוכבים. שמעתי את עיר הערפיח קוראת לי, חסרת אונים, לשוב אליה. כאם שעדיין לא התייאשה למצוא את בתה האובדת.

***

"The Fun Fun Festival", פסטיבל הפנזינים הרביעי בנושא מניפסטים

התחלנו בתחנה המרכזית החדשה. היום אנחנו יוצאים ממלתעות המפלצת העלובה אל דרום העיר כדי לשתף פעולה עם עשרות מקומות והתארגנויות של אמנות ותרבות עצמאיים. אנחנו רוצים לשתף פעולה כי אנחנו רוצים להכיר זה את זה. אנחנו רוצים לתמוך ביצירת תרבות עצמאית כי בסופו של דבר אנחנו – האמנים, המוזיקאיות, נשות הקרקס, הספרנים, אנשי התיאטרון, הכותבות, הפילוסופים, האורבניסטים, המהפכניות המזרחיות, שוחרי התרבות ומאזיני האמנות הופכים את העיר הזאת למעניינת ומושכת. הפסטיבל אינו נתמך על-ידי ארגון או מוסד. אין כסף שזורם בצינורות. כל מי שעבד ועובדת לטובת הפסטיבל עושה זאת עם הלב, מתוך ההבנה העמוקה שהכוח נמצא בידינו, האמנים, ולא בידי אנשי השררה והכוח. האחרונים  זקוקים לנו כדי שיוכלו לברוח מהשעמום הסובב אותם ולהתענג על היופי שאנחנו יוצרים בעולם. ההשתתפות בפסטיבל חופשית וספונטנית, ואני מזמינה את מי שקורא שורות אלה להצטרף: לגזור ולהדביק, לצייר ולפסל, לכתוב ולשכפל פנזינים. הפסטיבל תומך ומקדם פנזינים ודפוס זעיר. כל אחד יכול להביע. כל אחת יכולה לבטא. אנחנו רוצים ליצור אוטונומיה תרבותית, להגיד את מה שאנחנו חושבים על המקום שאנחנו חיים בו. לשאול שאלות, להיות סקרניים, לא להסתפק, להיות פוליטיים. לראות מה קורה סביבינו. להגיב. לא לשתוק.

כל מקום והתארגנות שמשתתפים  בפסטיבל התבקשו לכתוב מניפסט. את המניפסטים הנחנו בתוך כריכה בעבודת ידיהם של מאשה וריקי. זהו "פנזין על" שנוצר מתוך תהליך של חודשיים שעברנו יחד.

הפסטיבל אינו למטרות רווח. כולם יכולים להצטרף. הפסטיבל מעודד רעיונות, מחשבות, ביקורת, דמיון, אנרכיזם, סולידריות, התנערות מכבלי הממסד והמסחר, DIY מהדיכוי והשעמום.

תוכניית הפסטיבל. עיצוב גרפי: מיכל וקסלר

תוכניית הפסטיבל. עיצוב גרפי: מיכל וקסלר

מפת הפסטיבל. עיצוב: מיכל וקסלר

מפת הפסטיבל. עיצוב: מיכל וקסלר

"The Fun Fun Festival", פסטיבל הפנזינים הרביעי בנושא מניפסטים

חמישי, שישי 13-14.6

חמישי, החל מ-19:00

שישי ב-15:00 פיקניק בפארק קריית ספר, תל-אביב.

משתתפים: הקורו, יונגיידיש, הגדה השמאלית, בית באו, ספריית לוינסקי, זבולון 11, במת מיצג, הצימר, האקרספייס, גלריה אלפרד, בעלי המלאכה, פית/קית, אנה לולו, אוגנדה, גלריה תיאטרון החנות31, בית אחותי, עיר חדשה, ctlv, גרילה תרבות, הביתה (וג'יינה פלאוור), 60 ריבוא.

דף האירוע בפייסבוק https://www.facebook.com/events/376219289153883/

אז ברדוגו,- הרבה בריאות ותודה רבה ושיר בשבילך.

1 תגובות על “לא רק יין זול, 13.6.13, פסטיבל הפנזינים הרביעי”

    […] בעיר התחתית בחיפה, שנכתב עליו באחד הטורים הקודמים http://erev-rav.com/archives/24495 שבו אמן המציג תערוכה, בוחר ואוצר את האמן שיציג אחריו, […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.