“See Her Change”, היצירה החדשה של יסמין גודר, מזמינה אותנו או מצווה עלינו לראות את השינוי. שתי האפשרויות מתקיימות ביצירה עצמה, שמשרטטת פנים וחוץ של נשיות ביחסים שבין “מופע” ל”קהל” (גם במובן התיאטרוני וגם במובן הפרטי). אפשר לומר שגודר בוחרת לעסוק ב”הצגת ההשתנות הנשית”, וליתר דיוק – השתנות הגוף הנשי.

SEE HER CHANGE – יסמין גודר. צילום: תמר לם
המופע נפתח כאשר גודר מתיישבת בגבה לקהל ליד שולחן ומראה, ומנגנת מוזיקה מתוך האייפון. מי שנמצא בזווית ה”נכונה” יכול לחזות בהשתקפותה במראה. המשחק הזה, בין מה שנועד לצפיית הקהל לבין מה שנדמה כאילו היה אמור להיות מוסתר ממנו ומתגלה רק באמצעות המופע – הוא הציר שעליו נעה היצירה כולה.
דליה חיימסקי ושולי אנוש מצטרפות אל גודר, וכולן פוצחות במחול תוך שהן מחליפות בגדים. משהו באווירת החגיגה של החבורה הנשית הבין-דורית הזאת מזכיר את סצינת הסיום של הסרט “בתולות הים“).
כל האביזרים והבגדים שהנשים לובשות ופושטות במהלך הערב (למעט סווטשירט שלובשת גודר לקראת סופו של המופע ומתפקד כרגע קומי כמעט) הם סממנים של נשיות. אין סימן שאלה על אודות הזהות המגדרית, וגודר אינה עוסקת בכך.
סיקוונס הפתיחה של המופע, בישירות שלו – ממצה את אפשרות השיח הפמיניסטי על “ההצגה הנשית” או “הצגת הנשיות” לראווה (לכבוד המבט הגברי), ומפנה מקום לרעיונות מורכבים יותר בהמשכה של היצירה. היצירה של גודר, על אף שהיא מעמידה שלוש נשים במרכזה, אינה מבחינה בין המינים בקרב הקהל (ואין היא פונה לנשים או גברים באופן מובחן או מיוחד).
גודר בודקת באמצעות שלוש נשים מופיעות את האפשרויות הגלומות בהעמדת גוף נשי רוקד על במה. “הנשיות”, כמו גם “הריקוד”, הם מושגים שיש לברר. הנשים היוצרות מחפשות ללא הרף אחר שפת הגוף “שלהן”, כזאת שתאפיין אותן עבור הקהל שצופה בהן. באופן פרדוקסלי, השפה ה”אותנטית” שלהן תמיד נבנית ביחס למבט שתנועתן לוכדת.
התנועה של הנשים אינדיבידואלית על-פי רוב. גודר בוחרת שלא לספק את הצורך של הקהל לחזות בנשים “רוקדות ביחד” או “עושות אותו הדבר בו בזמן”. בתמורה לחוסר הסיפוק הזה היא מעניקה לקהל רשות להציץ אל החיפוש התנועתי של הנשים. היחסים האלה שבין המציגות לבין הקהל שלהן מתקיימים במובן מסוים גם בין נשים, שמתבוננות זו בהצגתה של זו, זו בתנועותיה של זו.
“See Her Change” היא יצירה שמבקשת להאיר את תהליך השינוי דווקא. גודר, חיימסקי ואנוש מציגות גם את השינויים שעיצבו את דמותן וגם את השינויים שהן מבקשות להתנסות בהם. במובן הזה אין כאן תיאור ביוגרפי של חייהן, אלא הדהוד של עבר והווה (ואולי גם עתיד). יש מחשבה על אודות.
מקובל להתייחס לשינויים באמצעות יחס של ניגוד בין מה שהיה לבין מה שעכשיו (זה התנאי לקיומו של שינוי). גודר מבקשת לטשטש את המצבים הברורים ולהציג אשה שמשתנה תדיר ומהותה נמצאת בדיוק בהשתנות. כלומר, הגדרתה מתקבלת כאשר נבחן או נחזה תהליך.
שפתה התנועתית הייחודית של גודר מזמינה את הרקדניות היוצרות לחקור את גופן ודרכי המבע שלו באופן שמסיר מסכות בזו אחר זו. דווקא מעשה ההתלבשות וההתפשטות הוא זה ש”פותר” את המופיעות מהתחייבות לדימוי שהבגדים יוצרים (כסמל), ומחזיר אותן שוב ושוב אל העיסוק בגופן ממש. העיסוק הזה, על אף שהוא רווי רגשות, אינו מועד ולו לרגע אל הקיטש, והוא מן הכנים והמאתגרים שנחזו מעל במה. אפשר לומר ש”ההכרח לראות” שגודר חותרת אליו הוא תשומת הלב לרגעי הכנות האלה, שבין ההתחפשויות.

SEE HER CHANGE – יסמין גודר. צילום: תמר לם

SEE HER CHANGE – יסמין גודר. צילום: תמר לם

SEE HER CHANGE – יסמין גודר. צילום: תמר לם
ההופעות הבאות: מופע הפתיחה של פסטיבל “צוללן”, יום חמישי, 16 במאי 2013, ב-20:30.
לאחר המופע יתקיים השיח “טייץ: ברית מחול ומחשבה”, על יצירתה של גודר, בהשתתפות ליאורה בינג-היידקר, עדו פדר, נועם פרתום ואחרים.
כמו כן ייערך המופע ביום חמישי, 20 ביוני 2013, ב-20:30. שני המופעים ייערכו במחסן 2, נמל יפו. 75–100 שקל. כרטיסים: 03-9021563. ב-8 באוגוסט 2013 ישתתף המופע בפסטיבל “מחולוהט”, מרכז סוזן דלל, תל-אביב.



השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 

הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
תענוג לקרוא כתבות של דנה שלו
סטף
| |