בוריס אויכרמן, נועה גור, ליאור גריידי, נבט יצחק, רני לביא וגיא פיטשון הם האמנים שנבחרו ארטפורט לשנתו השניה. במסגרת תכנית הרזידנסי מקבלים האמנים סטודיו במתחם, מלגת קיום חודשית ואופציה למגורים.
ועדת האיתור שבחרה בששת האמנים מתוך מאות מועמדים כללה את כריסטוף טנרט (ברלין), מריו קארו ( ניו יורק ) דרורית גור אריה וסעיד אבו-שקרה .

גיא פיטשון
על האמנים הנבחרים:
בוריס אויכרמן, יליד 1973 (לנינגרד, רוסיה) עלה ארצה ב-1990. אמן בינתחומי, בוגר לימודי דפוס במכללת הדסה בירושלים (1998), לימודי תאר שני בדימות דיגיטלית מאוניברסיטה לאמנויות, לונדון ולימודי דוקטורט במדעי הצבע מאוניברסיטת לידס, אנגליה. עזב את עבודתו כחוקר בכיר של טכנולוגיות הדימות במעבדות HP ב-,2010 כדי להתמקד בעשייה אמנותית. מאז השתתף במספר תכניות שהייה, פרויקטים ותערוכות בארץ ובחו”ל.
נועה גור,ילידת 1980. חיה ויוצרת בברלין ובתל אביב. אמנית רב תחומית העוסקת בתנאי הייצור של האמנות ובייצוגי הגוף העובד. בוגרת בצלאל, ירושלים, ובעלת תואר מוסמך מ KHM- קלן. זוכת מלגת המוזיאון לאמנות עכשווית בדיסלדורף, מלגת DAAD על הישגים אקדמיים ומלגת יצירה מטעם קרן האמנות והתרבות הגרמנית (2013). זוכת מלגת קרן שרת [2004]. הציגה בתערוכות בארץ ובעולם, ביניהן, מוזיאון דיסלדורף [2010], מוזיאון הרצליה, גלריה ברוורמן, תל אביב, בירידים ארטיסימה בטורינו ולופ בברצלונה.
ליאור גריידי , יליד 1966. חי ויוצר בניו יורק. יצירותיו הקונספטואליות עוסקות בזהות פוליטית ובית, דרכן הוא בוחן את הפואטי ביומיומי ואת האינטימי שבמסורת. עבודותיו הוצגו בתערוכות יחיד וקבוצתיות בארץ ובחו’ל ובאוספים פרטיים וציבוריים. עבודת הווידיאו שלו ’לפי סדר ההופעה’ הוצגה בגלריה הלאומית לפורטרטים של הסמיתסוניאן בוושינגטון די. סי. ובמוזיאון חיפה.
נבט יצחק, ילידת 1975. אמנית וידאו וסאונד, זוכת פרס עידוד היצירה לשנת 2012 של משרד התרבות, מציגה בתערוכות בארץ ובחו”ל. בעבודתה עושה שימוש רב בחומרי ארכיון אותם היא מפרקת ובונה מחדש באופן ביקורתי באמצעות טיפול שנעשה בדימוי ובצליל. עבודתה מתמקדת במימד של זמן ומרחב תוך התייחסות להיבטים של סאונד, קצב, ומתאם בין צליל לתמונה.
רני לביא, יליד 1978. שותף לצוות המייסדים והמנהלים של גלריית תיאטרון ‘החנות’ ואוצר אמנות ומחול במקום. למד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, ווידאו ארט וקולנוע דוקומנטרי בבצלאל.
גיא פיטשון, יליד 1980. צלם, צייר, סקייטר, חורט בעץ, זכוכית ובבשר. בוגר המחלקה לצילום בבית הספר “מנשר”. מזה עשור פועל ומתעד את שעל קו התפר שבין אומנות הרחוב לממסד האמנותי, בין עולם המבוגרים לטינאייג’רז, בין אמנות לפופ. אוהב טיולים על חוף הים וביסקוויטים.



הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 

אף אמן ערבי? אז בשביל מה סעיד אבו-שקרה בוועדה?
עודד
| |אני חושב שגלריה P8 מאד שמחה וגאה בבוריס אויכרמן הנמנה על חבריה!
גלריה P8
| |