עיינה פרידמן וורה גוטקינה הן זוכות פרסי מרדכי איש שלום על מפעל חיים ושושנה איש שלום לציירי ירושלים לשנת 2013.
שופטות פרס מרדכי איש שלום פרופ’ זיוה עמישי-מייזלש, מגדלנה חפץ וצילה איש שלום כתבו בהחלטתן כי “עיינה פרידמן היא אמנית רב-תחומית העוסקת במדיות רבות ומגוונות, החל מציור, פיסול וצילום וכלה במיצבים, מיצגים ואמנות הוידיאו. היא חלוצה בארץ בתחום שימושים חדישים בטקסטיל בשטחי האמנות. לא רק יצרה פסלים ומיצגים המשתמשים בבד אלא גם עסקה רבות בהרצאותיה בהסטורית המדיה הזאת בנסיון להרחיב את עניין האמנים הצעירים בה. באמנותה, היא מתעמתת עם סטריאוטיפים, ומדגישה נושאים פמיניסטיים מחד גיסא ונושאים המושפעים מהיותה דור שני לשואה מאידך גיסא . בנוסף לתערוכות רבות בהן היא משתתפת כיוצרת בארץ ובחו”ל, היא אוצרת תערוכות חשובות, בהן היא כוללת יצירות של אמנים צעירים כדי להביאן לתשומת לב הקהל. על כל פעילויותיה הרבות האלה, מוענק לה פרס ע”ש מרדכי איש-שלום על מפעל חיים.
שופטי הפרס ע”ש שושנה איש-שלום ז”ל לציירי ירושלים תמנע זליגמן,
בן-ציון רוזנברג
ומקס אפשטיין כתבו בהחלטת הבחירה בגוטקינה כי “הדימויים הנעים בין הרוחני לארצי צפים בציוריה של ורה גוטינקה ומתעתעים כמעין פטה-מורגנה בצופה. שימושה בצבע דליל במרבית מהיצירות מעניק שקיפות המוסיפה לתחושת הריחוף, ומאפשר גילוי של טקסטורת הבד המחוספס מתחת לצבע. שילוב זה של דימוי נע על הציר הדק בין הפיגורטיבי למופשט מצד אחד וטכניקה רישומית אך מושקעת מצד שני, מעניק לעבודות מורכבות גבוהה ומראה אסתטי מסקרן.
בחירתה בהצגת הבדים כמעין שטחי קיר לא ממוסגרים מאזכרת הקשרים דתיים-נוצריים של איקונות מכנסיות נידחות, חשוכות ומאובקות, וממזגות בין מסורות האמנות הדתית לאמנות חילונית. כל אלו מעניקים מרחב פרשנות וסקרנות למתבונן.
על כל אלו מוענק לורה גוטקינה הפרס ע”ש שושנה איש שלום לשנת 2013.
טקס הענקת הפרסים יתקיים ביום שלישי, כ”ו בטבת תשע”ב, 8.1.2012 בשעה 17:00 בבית האמנים ירושלים, רח’ שמואל הנגיד 12.


השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 

הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.