האבטלה משחררת

כל אדם שמגיע לחתום בלשכת האבטלה יכול לקצר את תורו אם יסכים לסריקה ממוחשבת של טביעת אצבעו. בכניסה, מכניסים את האצבע אל תוך מכונה, שמקצרת עבורך את התור, בתמורה לקידוד ורישום ממוחשב של גופך. כשהגעתי לסניף תל-אביב של הלשכה, ביום חתימת אבטלתי הראשון, ביקשתי לא להסרק. הבקשה נענתה בלי שום בעיה, השלכותיה היו בשבילי המתנה […]

כל אדם שמגיע לחתום בלשכת האבטלה יכול לקצר את תורו אם יסכים לסריקה ממוחשבת של טביעת אצבעו. בכניסה, מכניסים את האצבע אל תוך מכונה, שמקצרת עבורך את התור, בתמורה לקידוד ורישום ממוחשב של גופך. כשהגעתי לסניף תל-אביב של הלשכה, ביום חתימת אבטלתי הראשון, ביקשתי לא להסרק. הבקשה נענתה בלי שום בעיה, השלכותיה היו בשבילי המתנה שבועית בתור לפקיד. כשהבנתי שכך אעביר את מחציתו הראשון של כל יום רביעי בחודשים הקרובים, החלטתי להשתמש בזמן ההמתנה בלשכה כדי לכתוב מתוכה שירים. המחזור הזה הוא חתיכות שיריות מאותה כתיבה תוך המתנה. מחזור שירים הלוך-ושוב מהלשכה. מתוך גיליון "עיר עולם".

מחאה חברתית, יוני 2012. צילום: אורית ישי

*
עומדים שורה
עומדים שורה
עומדים שורה
בקו העוני.
המרד הגדול הוכרע?
בתור.
בשער טיטוס לעבור.
שוב תצפצף החגורה?
טוּר עורפי בעורף חברי מונח.
וכבודנו כאן במקומו.
מוזנח.

*
מה מה
קומה מה
מה מה
קומה מה
מה מה
קומה מה
שתיים. TWO
לשכת התעסוקה. משרד התמ"ת. מדור תשלומים.
ת"א.

*
דלת אוטומטית לא לדחוף.
לעירייה דרושה פקידה לעבודה
בלי סוף. שעות גמישות
כמו מסטיק. בלי חופשים.
למשרדי הממשלה דרושים
אזרחים ללא דרישות ומותשים.
לגריל בשר ישראלי דרושה
פקידת מיון והשמה.
לקיצור זמן ההמתנה.

*
אני צריך לשאת
את הכאב שאין לשאת.
שורה קלושה.
לפקיד אני מגיש
תעודים חד-חודשיים
על הכנסת עבר תלושה.
בבקשה.
זה קצוב.
זה במשורה.
רוב רוב תודה.
עכשיו תכתוב שירה. בה
את הכאב שאין לשאת
אין אלא לשאת.
והאשה שבמקרה אינה אמי, בַתור,
מספר ביד, היא משוררת כאבה.
ילדים להאכיל שלושה
בתריסר-מאות שקלים קצבה.
אל מול עיניי שולפת תעודה
כמו אות-קלון של הוקרה
מעוד מלחמת
יש-ברירה.

המנון
עַל גּוּפִי וְעַל כֵּלַי. בְּתוֹךְ רִחֲמָה, בְתַחְתוֹנַי.
בִּקְצֶה הָאֶצְבַּע הַסְרוּקָה. הַמְקוּדֶדֶת. בַּוַרוֹד שֶׁל הַלָּשׁוֹן.
אָז אֵיךְ זֶה לִחְיוֹת בְּתוֹךְ בּוֹר-בִּטָּחוֹן?

הַחֲפָצִים חֲשׁוּדִים. הַחֲשׁוּדִים חֲפוּצִים. הַפּוֹצֶצִים שֲחוּדִים,
הַשׁוֹחַדִים פַּצְפַּצִים. עַכְשָׁו לְנֶפַּח חָזֶה. עַכְשָׁו לִזְחֹל עַל גָּחוֹן.
כָּל עוֹד בְּאֹזֶן אָזְנִיהָ. אָז אֵיךְ זֶה לִחְיוֹת בְּתוֹךְ בּוֹר-בִּטָּחוֹן?

הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת קָרָה. צוֹנֶנֶת. קְרִירָה. הֶבֶל-פֶּה שֶׁל מַזְגָן עַל דַּפִּים שֶׁל עִתּוֹן.
צְמִיתִים בַּצְמָתִים רוֹכְשִׁים מִיֶּלֶד-עֶבֶד דִּגְלוֹן. וְהָיָה אַרְנָקֵנוּ נָכוֹן.
אָז אֵיךְ זֶה לִחְיוֹת בְּתוֹךְ בּוֹר-בִּטָּחוֹן?

*
עומדים שורה
עומדים שורה
עומדים שורה
בקו העוני.
המרד הגדול הוכרע?
בתור.
בשער טיטוס לעבור.
שוב תצפצף החגורה?
נא להוריד. נא להסיר. להוציא מהכיסים. נא להפשיל.
ברוכים באים, כרוכים יוצאים.
בזה השער הסחרחר היא תשחרר את
הטרופים הנכנסים.

*
מה מה
קומה מה
מה מה
קומה מה
מה מה
קומה מה
שתיים. TWO
לשכת התעסוקה. משרד התמ"ת. מדור תשלומים.
ת"א.

*
קבלת קהל לשכת העבודה.
פקיד מטריד תעסוקה. השממת עובדים
יריד יעוץ. לי עוץ לי גוץ. מפגש גיהוץ. ציבור יקר
ציבור יקר. נא להצטבר בסבלנות.
בסבל. בנאמנות. לניידת לטיפול נמרץ
דרוש אדם עם לב עייף. יתרון לבעלי דופק
מפורכס או לא קצוב. לאם פונדקאית דרוש
סוד קטן וזוג עצוב. למשטרת ישראל דרושים
כלובים, כלבים ושכירי חרב.
רצוי עם רשיון למגלבים.

*
צריך לדמיין את אדיפוס מאושר,
כך אלבר קאמי כתב.
אני מודה לו על המילים החמות.
הכוונה הטובה. באמת תודה.
אני מדמיינו גופה בתוך אמבטיה לבנה.
לידו מאפרה מלאה בדלים חשיש. כדורי שינה.
שלושה בקבוקים ריקים ערק איילות.
לילה טוב. אדי נח פה פוס. להתראות.

*
הייתי נושק לה. נשיקה ארוכה
ארוכה ארוכה. במקום שממנו
נחלץ אל דרכה. עוללה המתוק
עוללה המתוק. בתור ללשכה.

חד-הורית
ודו-מיני
בדרך לרקיע
השמיני.

נשיקה ארוכה. ארוכה ארוכה
עוללה המתוק. בתור ללשכה.
אני מנשקה. במקום שממנו
במקום שממנו. נחלץ אל דרכה.

שם רפרפים.
יונקי דבש וורודים.

עגלגלה
ועגלה
ותינוקה המתוק
מלקקה.

בתור ללשכה.
בתור ללשכה.

*
עומדים שורה
עומדים שורה
עומדים שורה
בקו העוני. צוף
ציף החגורה. להכנס בתור,
בשער טיטוס לעבור,
או מה?

*
מה מה
קומה מה
מה מה
קומה מה
מה מה
קומה מה
שתיים. TWO
לשכת התעסוקה. משרד התמ"ת. מדור תשלומים.
ת"א.

*
ואין עוד אין סוף אליו אין עוד ללכת.
כמו עפרון אני מתחדד.
הולך ומתחדד ומתקצר.

חוץ מזה המצב מעולה.
מבחינה מכאנית אני מתכוון.
כמו טראנזיט מעוכה על רחוב סלמה בגשם.
מעידה על עצמה עדות שקר.
העיקר שתמכר.

*
החול נודד גם בשבת. יום מנוחתו מקבלנים.
אשר רודפים בו פצע. ואין לו ארוכה.
ויום החול גם נערם. נאסף אל אתמוליו. גרגר גרגר
ברא אותם, את הימים. כאדם אשר על שפת ימם.
וגם אנחנו רדופי קבלן, כמו חול. הוא מעמיס בנו, עורם למכירה.
לחברת כריית קברי אחים דרושים
תועמלנים עם רשיון למי-קולון, מגולחים.
לעובד כללי דרוש אדון, רצוי עם רשיון לחגורה.
והמרד הגדול?
הוכרע?
בחודש ינואר 2012 קפא למוות בגן לוינסקי – הקווקזים בדרום תל-אביב יוהנס ברקו, זה החורף בו היו פקחי עיריית תל-אביב גונבים-בחסות-החוק מהישנים בגן, שמיכות, מזרונים ובגדים. את מחזור השירים מהלשכה בתל-אביב אני מקדיש לו: מוקדש ליוהנס ברקו.
*
יהונס ברקו צריך היה להיות מוחמד בועזיזי לנו.
זה שרף עצמו למוות, מבעיר אש מהפכת טוניס,
זה קפא עצמו בפארק.
לצרוב כוויה של כפור בתנורינו.
לצרוב כוויה של כפור בחדרינו.
לצרוב כוויה של כפור במעילינו.
עד אשר יהיה יוהנס ברקו מוחמד בועזיזי לנו.
מי במים ומי באש.
מי בחרב ומי בחיה.
מי בידי משטרת הרובע ומי בידי ראש עיריה.
ועל הקמים עלינו עוד נקום עם הקמים איתנו.
ועל הקמים עלינו עוד נקום עם הקמים איתנו.
ויהיה יוהנס ברקו מוחמד בועזיזי לנו.

2 תגובות על האבטלה משחררת

    הפכנו למדינת משטרה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.