תהיות לקראת יום הנכבה

טקס לציון יום הנכבה אמור להתקיים מחר מחוץ לגדר באוניברסיטת תל אביב. חשוב לזכור שטקס כזה אינו רק עניינם של פלסטינים. האסון שהתרחש כאן היה אסון לכל מי שלא רצה להתמכר להגיון הצבאי ולאלימות שהיתה כרוכה בהשלטתו – ואלה היו הרוב. בין יתר הדברים שחשוב להזכיר ביחס לטקס מחר הוא שגם מחקר רציני של הנכבה והאסון האזרחי שהתרחש כאן עם החרבת המובן מאליו שבקיום-יחד של יהודים וערבים עד הקמת מדינת ישראל גם הוא מתנהל – המעט שמתנהל ביחס לגודל האסון – מחוץ לגדר‬. האם לא הגיע הזמן לייצר סטטיסטיקות אזרחיות לגבי חקר 48? האם לא הגיע הזמן שנדע כמה עבודות דוקטורט נחסמו באיבן ורובן אף לפני שנבטו כאשר סטודנטים וסטודנטיות ערבים – אבל גם יהודים – רצו לחקור את הנכבה? האם לא הגיע הזמן לספור כמה מבין חוקרי הנכבה הרציניים מבין אזרחי מדינת ישראל נאלצים להמשיך את מחקרם מחוץ לגבולות מדינת ישראל? האם לא הגיע הזמן לשאול את ראשי האוניברסיטאות מדוע לא הקצו כספים לחקר הנכבה לפני שחוק הנכבה נותן להם את הגושפנקא שלא להצות שקלים לאבטחה של טקס זכרון? האם לא הגיע הזמן שנדע כמה עבודות דוקטורט בעלות פרספקטיבה אזרחית באמת על 48 נכתבו באוניברסיטאות הישראליות? האם לא הגיע הזמן לשאול מדוע התפיסה ההגמונית של המדינה שהיתה כאן מלחמה ב- 48 והיא הסתיימה בהקמת מדינה לא עורערה מתוך האקדמיה? האם אין די במה באנחנו יודעות כדי לדעת שעיקר האלימות של 48 היתה האלימות המכוננת שאיפשרה יצירה של דמוגרפיה יהודית שאיפשר את הקמת מדינת ישראל?

***

האם הניכוס של ספרים וכתבי יד פלסטינים בזמן הנכבה הוא במקרה של ביזה או שימור תרבות?

סרט שיצר בני ברונר עבור רשת אל-ג’זירה: