בין צילום לקולנוע

ביום חמישי, 22 בדצמבר 2011, בשעה 16:00, יערך בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל-אביב אירוע העוסק בקשרים ההיסטוריים, האסתטיים והתיאורטיים בין צילום סטילס לצילום בתנועה.
בניין קיקואין חדר 001 (סמוך לבית מכסיקו- אמנויות)

נדמה שההתפתחויות הטכנולוגיות של העשורים האחרונים מזמנים את צילום ה-STILL למפגש היסטורי מחודש עם ה-MOTION של הקולנוע. נראה שהזדמנות זו טומנת בחובה פוטנציאל רחב לצורות ביטוי ויצירה חדשות, לפרקטיקות הפקה מקוריות, ולמבעים אסתטיים תקדימיים. יוצרים ואנשי אקדמיה ממגוון תחומים יציגו דוגמאות באמצעותן הם יאפיינו נקודות מבט שונות על הנושא.

עורכים: ענת זנגר ושוקה גלוטמן

16:00-16:15
פרופ' חנה נווה        דיקאן הפקולטה לאמנויות, דברי ברכה

16:15-17:45
פרופ' פרדי רוקם     (החוג לאמנות התיאטרון,אוניברסיטת תל אביב) יציג מתוך The Ister    סרטם של  David Barison & Daniel Ross
לי ינור                    (אמנית) תציג מתוך עבודותיהם של: Decoufle Philippe ו-Jerome Bel
פרופ' חנן קמינסקי  (במאי סרטי אנימציה, ראש לימודי האנימציה ב"בצלאל") יציג מתוך:
"The cow who wanted to be a hamburger"  סרטו של  ביל פלימפטון.

18:00-19:30
אלכס ליבק             (צלם) יציג קטעים מתוך "חיבוקים שבורים" של פדרו אלמדובר ו"הדיקטטור הגדול" של צ'ארלי צ'פלין.
מעיין שלף              (אוצרת במרכז לאמנות עכשווית, ת"א) תציג מתוך  עבודותיהם של לי אורפז, יעל ברנט וניר עברון.
ראובן הקר             (במאי קולנוע דוקומנטרי,ראש החוג לקולנוע ולטלוויזיה ,אוניברסיטת ת"א) יציג קטע מתוך "מגש הכסף" של דוד פרלוב.

רקע: התפתחויות טכנולוגיות במהלכה של המאה ה-19, הביאו להמצאתן של שתי צורות ביטוי: הצילום הנייח והקולנוע, אשר הפכו מאז להיות דומיננטיות, חובקות עולם ותודעה. הסטילס והקולנוע אשר באו לעולם ממקור אחד התפתחו לענפים קרובים אך נפרדים עם תחביר, היסטוריה, פילוסופיה, סוציולוגיה וכלכלה משל עצמם.
נדמה שההתפתחויות הטכנולוגיות של העשורים האחרונים מזמנים ענפים אלה למפגש מחודש. נראה שהזדמנות זו טומנת בחובה פוטנציאל רחב לצורות ביטוי ויצירה חדשות, לפרקטיקות הפקה מקוריות, ולמבעים אסתטיים תקדימיים.

בין השאלות שנרצה לבחון: מה יש בה בתמונת הסטילס? אלו איכויות היא מקפלת בתוכה  ובמה הן שונות מאלו של הקולנוע? מהם מגבלות המדיום וגבולותיו? מהם האמצעים באמצעותם ניתן להקליט את המציאות שמסביב ועל אלו אמצעים ניתן לוותר ועדיין זה יהיה סרט? ומה ביחס לסרט שמורכב ברובו מתמונות סטילס אך אלו מוקרנות בקצב של 24 פריימים לשנייה ובכך מושכות את תשומת הלב לאופן שבו נוצרת ומעוכבת ההמשכיות קולנועית: פריים אחרי פריים? איזו אסתטיקה חדשה מציעים היחסים בין הקולנוע לצילום, צילום בקולנוע, צילום שהופך לקולנוע ?

"..ההאצה וההאטה (ובמילים אחרות, התנועה של התנועה) הן הממדים היחידים של המרחב." מבחין פול ויריליו  ' המרחב האסור' (1984) עבור ויריליו הדימוי הקולנועי והדיגיטלי הם חמקמקים ואינם יציבים וכך גם מעמדם האונטולוגי רעוע .הטכנולוגיות  המתקדמות מאז המצאת הקולנוע ,הטלוויזיה, הממשק האינטרנטי והמציאות המדומה ((VR   שיבשו את היכולת לייצר התבוננות ישירה ועיוותו את המשמעות המקובלת. במובן זה סרטים הפונים אל תמונות  הסטילס מציעים שינוי מהירות המתבצע נגד הזרם באמצעות ההאטה .הווה אומר קולנוע המשהה את זרימת האירועים ומפנה את תשומת הלב למדיום הקולנועי על מרכיביו השונים. המאורע, התמונה, המשך הקולנועי, העריכה, מבטו של המתבונן. המדיום הקולנועי בזכות המאפיינים הטכנולוגיים שלו, מקפל בתוכו 24 ואריאציות של תנועה פוטנציאלית בשנייה. כל פריים הוא וורסיה מוקדמת של הפריים שתכף נראה .ההבדלים האלו בין הפריימים הם שמייחדים את הקולנוע כאמנות אלא שהבדלים אלו מוכחשים בדרך כלל בקולנוע לטובת ההמשכיות (ז'אן לוק בודרי, 1985).
Boudry, Jean-Louis, 1985 (1970),“Ideological Effects of the Basic Cinematographic  Apparatus” in Movies and Methods (volume II) Ed. by Bill Nichols. University of  California Press. 1985.531-542.