"עלינו לשמור על השורה"

איגוד האמנים הפלסטיים בישראל פנה שוב למוזיאון ת"א, בדרישה לחשיפת מסמכים בהתאם לחוק חופש המידע. פנייתו הנוכחית כוללת חשיפת פרטים מפרוטוקולים פנימיים של ישיבת הנהלת המוזיאון. במכתב ששלח עו"ד אבידן להנהלת המוזיאון ב-12.11.11, נכתב כי "בשם מרשתי, איגוד האמנים הפלסטיים בישראל (ע"ר), אבקש לפנות אליכם כדלקמן: 1: דרישת מרשתי לקבלת מסמכים מיום 12.9.2011 נענתה בשתיקה […]

איגוד האמנים הפלסטיים בישראל פנה שוב למוזיאון ת"א, בדרישה לחשיפת מסמכים בהתאם לחוק חופש המידע. פנייתו הנוכחית כוללת חשיפת פרטים מפרוטוקולים פנימיים של ישיבת הנהלת המוזיאון. במכתב ששלח עו"ד אבידן להנהלת המוזיאון ב-12.11.11, נכתב כי "בשם מרשתי, איגוד האמנים הפלסטיים בישראל (ע"ר), אבקש לפנות אליכם כדלקמן:

1: דרישת מרשתי לקבלת מסמכים מיום 12.9.2011 נענתה בשתיקה רועמת.

2: פניה לקבלת תשובתכם באשר להסבר כלשהו למחדל זה נענה בתשובה מתמיהה ולפיה "המכתב הופנה לעירית תל אביב ולא למוזיאון" (התשובה נמסרה למגזין האינטרנט "ערב רב").

3: ראשית, תשובה זו שגויה מן הבחינה העובדתית, שהרי שמו של הגורם הרלוונטי הנמען במוזיאון, לנושא ועדת האיתור,  מר יו"ר חולדאי – בכובעו כיו"ר חבר הנאמנים של המוזיאון, בכתובתו בשד' שאול המלך 27 תל אביב, צויין כמכותב ראשי למכתב הנ"ל.

4: כפי שנפרט להלן, מדובר בהתנהלות ירודה וחסרת תום לב בדרגת החומרה העליונה.

5: ברי כי תשובה זה מהווה אך המשך טבעי ל"אסטרטגיה" עליה החליט הועד המנהל של המוזיאון, שלא כדין, תוך עבירה בוטה על החובות המוטלות על המוזיאון כגוף ציבורי, וזאת כעולה מפרוטוקול המוזיאון הנושא את הכותרת "ועד מנהל 4 בספטמבר 2011" (ואשר עותק הימנו הועבר למשרדי).

6: מסופו של פרוטוקול ישיבה זו, עולה כי התקבלה החלטה להמשיך ב"מדיניות" עליה המליץ מר רונן משה, "מומחה לניהול משברים" (כתוארו בפרוטוקול הנ"ל), אשר נשכר על ידי המוזיאון לנהל את המאבק עם מרשתי וחבריה, ולפיה "שתיקה" היא היא האסטרטגיה שמעתה תינקט על ידי המוזיאון, כמצוטט בלשון הפרוטוקול:
"רונן משה- יועץ שמתמחה במשברים: תמונת המצב היא שיש ואקום שקוראים לו ועדת האיתור. לכאורה אם הועדה היתה מקבלת החלטה, היה נגמר המשבר. המטרה שלנו היא לא להרחיב את המשבר ולהציג אותם כדבר קטן והזוי. כל תגובה תוביל לדו שיח. קשה לנפח סיפור כשרק צד אחד מדבר. נכין תשובות אך לא צריך למהר ולתת אותן. התקשורת רוצה מאבק – אנחנו צריכים לתת תשובות לאקוניות. אסור שתהיה תזוזה כלשהי בועדה. ראש העיר התייצב איתנו בשורה. עלינו לשמור על השורה. הקהל שהיה בהפגנה במוזיאון נראה תלוש. הקהל רוצה לקבוע הכל ואי אפשר להגיע איתם להדברות. יכול להיות שתהיה הפגנה באוקטובר. צריכים להיות מוכנים עם תשובות אך לא להוציא אותן. מההיבט התקשורתי אסור לעלות למגרש שלהם. לגיטימי שתהיה ביקורת גם אם היא לא טובה. יש להרוויח זמן. לא נכון לשחק במגרש – צריך לשבת בשקט ולהגיב נקודתית.
מיקי קני – האם אתה מעריך שכשיאתרו מנכ"ל כל זה ייגמר?
רונן משה – כשמישהו יושב על כסא זה מוריד ביקורת. צריך לאסוף אורך רוח ולשמור שלא תהיה זליגה.
שולי כסלו – בזמנו קבלנו עצה מרודר פין לדאוג שהקהילה תחבק את הבניין – התל אביבים, האמנים וכו'..

החלטה: להערך לתרחישים אפשריים שיוכנו על ידי אנשי המקצוע, אך בשלב זה להמשיך במדיניות הקיימת (יצויין כי ההדגשות הינן של הח"מ).

7: לקרוא ולא להאמין. ואכן – תגובתכם עולה בקנה אחד עם "המדיניות", להתעלם מדרישות חוקיות המופנות אליו בהתאם לחוק חופש המידע – התשנ"ח – 1998.

8: קשה להפריז בחומרת התנהלות בלתי חוקית זו, אשר דגל שחור מתנוסס מעל ראשה.

9: נדמה כי לא מיותר להודיעכם כאן כי מוזיאון תל אביב הוא "גוף ציבורי" בהתאם לכל דין (ומשמעות המונח הינה כי המוזיאון איננו גוף "פרטי" – אף כי התנהלותו בפועל היא כשל גוף פרטי); הוא גוף מתוקצב (ציבורית, סטטורית); הוא "גוף מבוקר" (לעניין חוק מבקר המדינה); הוא "גוף נתמך" (כמשמעות המונח בחוק יסודות התקציב), וכיוצא באלה הגדרות המחילות על המוזיאון כללים מחמירים באשר לרמה הערכית – משפטית הנדרשת מהתנהלותו, וזאת בין היתר נוכח מהות פעילותו, מטרותיו, טיב השירות המוענק על ידו.

10: קצרה היריעה מלפרט כאן את החובות המוטלות על גוף ציבורי, אולם די בכך שנאמר כי בתורת שכזה, גוף כאמור מחוייב בכללי מינהל תקין, חלה עליו חובת התנהלות מוגברת בתום לב, חלה עליו חובת שקיפות מוגברת. בוודאי שחלה עליו חובה להשיב לדרישה המופנית כלפיו בהתאם לחוק חופש המידע, ולא להיתלות בטענות שווא מיתממות, תוך גלגול עינים לשמיים.

11: כללים משפטיים-ציבוריים אלה מופרים על ידי המוזיאון ברגל גסה. לא יהיה מוגזם לומר כי המוזיאון עושה מכללים אלה (ומעצמו) חוכא ואיטלולה, תוך שהוא מדגים ניתוק מוחלט מהסביבה ממנה הוא שואב את כוחו ואת בסיס קיומו.

12: מחדלכם החמור באי מתן מענה למכתב שבסימוכין, ככל הנראה בעצת יועציכם השונים, רובץ לפתחו של המוזיאון והעומדים בראשו. החופש שנטלתם על עצמכם להפר פעם אחר פעם את חובות הציבוריות והמשפטיות החלות על המוזיאון, צריך לעמוד לדיון ציבורי ולדיון משפטי: דיון ציבורי – אשר רק מתחיל בימים אלה – ודיון משפטי שטרם נפתח, ועתיד להיפתח.

13: כדי להסיר ספק, וכדי למנוע חזרה קנטרנית על טענתכם המיתממת (בדבר זהות הנמען), הנני מצ"ב בשנית את עותק מכתבי שבסימוכין.

14: לסיום אציין, כי חרף המלצתו של "היועץ" מטעמכם, לראות במרשתי או מי מטעמה משום "דבר קטן והזוי", אודיעכם כי מרשתי מאגדת למעלה מ-1,000 אמנים פלסטיים חברים, רובם תושבי תל אביב, חלקם אמנים מהשורה הראשונה. מביך לקרוא סגנון ירוד זה של המוזיאון.

15: אבהיר, כי מכתבי זה ישמש בידי מרשתי בכל הליך משפטי שייפתח כנגד המוזיאון, בקשר עם מעשיו ומחדליו.

16: כן אבהיר, כי האמור לעיל נכתב לשם ההתראה בלבד, ואין בו כדי להוות תיאור ממצה ו\או ויתור כלשהי של מרשתי על כל זכות המוקנית לה לפי כל דין ו\או חוזה.

בברכה,
גיא אבידן, עו"ד
העתקים:
כבוד שרת התרבות – הגב' לימור לבנת.
כבוד יו"ר חבר הנאמנים של המוזיאון – מר רון חולדאי.
כבוד מ"מ מנכ"ל המוזיאון – הגב' שולי כסלו.
כבוד ראש מינהל התרבות במשרד התרבות והספורט– מר שמעון אלקבץ.
הגב' עידית עמיחי, ראש מח' המוזיאונים במשרד התרבות והספורט.
מר חיים סמאט , עו"ד יו"ר ועדת האיתור למנכ"ל מוזיאון ת"א.
הגב' הדס פרבר, עו"ד, יועמ"ש משרד התרבות והספורט.
עמותת איגוד האמנים הפלסטיים בישראל.

ממוזיאון ת"א נמסר בתגובה כי "העניין בטיפול".

1 תגובות על “"עלינו לשמור על השורה"”

    אני מקווה שבגרסא שנשלחה למוזיאון לא הושמט ה״אין״ מהשורה האחרונה של סעיף 16
    תוקן, תודה (המערכת)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *



המלצות מרחבי הרשת