תחת הכותרת “בגידה בשלוש מערכות”, יערך בגלריה רוטשילד 69 יום עיון שידון במיצב הווידאו של כנעני, ובמסגרתו תוצג באופן חד פעמי הרצאת פרפורמנס משותפת של כנעני והדס כהן.
יום העיון ייערך ביום ב’, 27.6 , בשעה 11:00, ברוטשילד 12, תל אביב.
תוכנית:
11:00 – 10:30 התכנסות וקבלת פנים.
12:00 – 11:00 “בגידה בשלוש מערכות”:
“זונה של טרוריסטים”, “היא מלאה בשנאה עצמית”, “זבל כזה צריך להוציא להורג” – מאטה הארי, לה מלינצ’ה, רוזה לוקסמבורג וטלי פחימה יעמדו במרכז פרפורמנס משותף של האמנית עפרי כנעני והדוקטורנטית הדס כהן. זוהי למעשה “הרצאת מיצג”- “Lecture Performance”, מדיום ייחודי המתווך ידע כעבודת אמנות, ובמקרה זה, חושף מעט מן המחקר העומד מאחורי “פרויקט סוטה”. הרצאת המיצג של כנעי וכהן תעסוק בנושא הבגידה הנשית הלאומית, האנטגוניזם שמופנה כלפיה, וכיצד האלימות הפוליטית מתווכת באמצעים מדיומליים טכנולוגיים. הפרפרומנס הוצג לראשונה ב Kunsthalle Galapagos שבניו יורק, וזכה להצלחה רבה.
עפרי כנעני, אמנית ומרצה ב SVA וב Transart Institute בניו יורק.
הדס כהן, דוקטורנטית במחלקה לפוליטיקה ב New School, ניו יורק. כותבת בימים אלו את הדוקוטורט שלה בנושא הבגידה הנשית במסגרת הקונפליקט הישראלי-פלסטיני.
הפרפורמנס ילווה בשיחה עם המציגות ועם ד”ר עדינה פרידמן, מרצה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת ג’ורג’ וושינגטון, חוקרת וכותבת על הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, על מגדר ועל המזרח התיכון.
13:00 – 12:15 “הבגידה המדיומלית: הצופה בין הקובייה הלבנה לקופסא השחורה”:
מושב זה יחקור שאלות מדיומליות העולות מ”פרויקט סוטה”. המיצב כחלל ביניים בין קוביה לבנה לקופסא שחורה, כמרחב ליצרנות חברתית, כהיפר תאטרון וכאירוע בו “אנו (הצופים) מבקשים להיות אנו עצמנו הגוף בו אנחנו מתבוננים” Appia. A. “Actor, Space, Light, Painting”, Adolphe Appia,) Texts on Theatre.) באיזה אופן הארגון המחודש של חלל המופע-תערוכה מבקש לעורר את “האינסטינקט החברתי” הרלוונטי כל כך לשיח האמנות העכשווית?
נועם סגל, אוצרת ומנהלת חלל האמנות רוטשילד 12 ודוקטורנטית במסלול ללימודי פרשנות ותרבות באוני’ בר אילן. מחקרה עוסק באסטרטגיות אמנותיות להבניית עמדות חברתיות בעבודות מיצב.
גיא גוטמן, במאי, מוסיקאי ואמן רב תחומי, מנהל בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים.
14:00 – 13:15 “מאשה סוטה למסכת סוטה – הבגידה במקרא ובספרות חז”ל”:
רות קלדרון וישי רוזן צבי יתמקדו במקור המקראי ובפרשנותו במדרש ובתלמוד, וכיצד אותו מקור מפרש את הבגידה כסטייה ואת האישה כסוטה. בעוד כנעני דרשה את המקור המילולי בדימוי ויזואלי, ישובו קלדרון ורוזן צבי לטקסט, ויתבוננו בו מחדש מתוך הפירוש החזותי – מדיומלי שכנעני העניקה לו.
ד”ר רות קלדרון, חוקרת סיפורת התלמוד ויו”ר עלמא , בית לתרבות עברית בתל אביב.
פרופ’ ישי רוזן צבי, פרופ’ בחוג לתרבות עברית באוניברסיטת תל אביב ועמית מחקר במכון שלום הרטמן בירושלים.


השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 

הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.