בצלאל וגלריה “יפו 23”, בשיתוף מכון גתה וקרן “שיר”, חונכים תכנית רזידנסי לאמנים בינלאומיים.
האמנים המשתתפים בתוכנית נבחרים בעקבות “קול קורא” פתוח לאמנים בינלאומיים. הקול הקורא הראשון פורסם לפני כחצי שנה ויועד לאמנים צעירים המתגוררים בגרמניה. האמנית קלייר וואפל נבחרה מבין עשרות הצעות והוזמנה להיות האמנית הראשונה בתוכנית הרזידנסי.
וואפל, אמנית מיצב ילידת 1978, משתמשת במדיות שונות (קולנוע, צילום, רישום ופיסול) כדי לחשוף הקשרים נסתרים בין זמנים מקומות וזיכרונות. עבודתה משלבת בין סיפור אישי ודרך תצוגה אנליטית. חלק מהעבודות מאוד מחושבת וחלק בלתי צפויות. לאחרונה היא עבדה על שכונת “ירושלים החדשה”, קבוצת בנינים בברלין של שנות ה-20. בירושלים (הישנה) היא מעוניינת לקשור בין המהגרים המקומות והזיכרונות ששזורים בנוף המקומי ומתייחסים לנופים או מקומות אחרים.
וואפל עתידה לעבוד ביפו 23 במשך שלושה חודשים, ובמאי 2011 היא תציג במקום מיצב חדש. במהלך שהותה תעבוד וואפל עם תלמידים מהמחלקה לצילום בבצלאל, ותשתף פעולה עם חוקרים ואמנים ישראלים.
קלייר וואפל סיימה תואר ראשון במדיה באוניברסיטה של אנגליה המזרחית, נורוויץ, ותואר שני בצילום באוניברסיטה לאמנויות, לונדון. עבודתה הוצגה בתערוכות יחיד בקונסטהרוס דרזדן, ובקונסטרום קרויצברג בברלין ובתערוכות קבוצתיות רבות בווינה, לונדון וסטוקהולם. היא זכתה בפרסים ומלגות רזידנסי שונות.


השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 

הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.