הווידאו מתעד שיטוט בשכונת ילדותה של אלהם רוקני בטהראן, ברחובות שמופיעים בחדשות כמטרות צבאיות. הוא נוצר בעזרת א׳, אמנית איראנית־אמריקאית שרוקני הכירה בארצות הברית: כשא׳ ביקרה את הוריה בטהראן, היא תיעדה לבקשת רוקני את רחובות ילדותה, שאליהם היא אינה יכולה לחזור. עבודתה של רוקני מזכירה שמעבר לגבולות פוליטיים ומדיניים חיים אנשים עם זיכרונות ילדות של שכונות שהיו בית, אך גם מסמנת את המרחק הבלתי עביר שמפריד אותנו מזיכרונות אלו. שיתוף הפעולה הבינלאומי, הבינאישי והטכנולוגי מבקש לעקוף את המגבלות המשטריות, ובה בעת מנכיח את עוצמתן.
רוקני מספרת על עבודתה: מיצב וידאו זה מציג תיעוד של שיטוט בשכונת ילדותי בטהראן. במהלך השיטוט אני מביימת את שותפתי ליצירה מרחוק, דרך אימייל וטלפון ובאמצעות הזיכרון בלבד, ומדריכה אותה תוך כדי תנועה בשחזור פעולות יומיומיות. הפרויקט מציע התבוננות רחבה וחופשית יותר, גם בתוך מדיום הווידאו. העבודה מתכתבת עם ז'אנר המסה הקולנועית, ומתארת הלך רוח ותנועה רוחבית ואסוציאטיבית שלי בין דימויים, מחשבות וטקסטים שונים. שאלה מרכזית בעבודה היא כיצד דימויים מייצרים זיכרונות, רגשות וזהות, והיא מתבססת, בין השאר, על החיפוש אחר אימות הזיכרון עם העבר ובדיקתו אל מול ההווה, ניסיון שחומק ומשתנה מרגע לרגע, כמו הניסיון לזכור חלום.
*
"יוסף־אבאד", 2014
מיצב וידאו רב ערוצי, משתנה בהתאם לחלל
מוזיאון תל אביב
אוצרת: ענת דנון־סיון
לקטעים נוספים מתוך העבודה, לחצו כאן.
