משה גרשוני

  • "יכולת לחזור לציור פיגורטיבי, לא?"

    "ברישומים הפיגורטיביים מתחיל לקרות משהו שונה. גרשוני חייב לשכוח קצת מהמתח המאני-דפרסיבי שלו ולהתבונן באחר/ת. הוא מקורקע. עם זאת, כל הייצריות שלו מתועלת אל תוך האחר הזה". איתמר לוי במסה על הרישומים הפיגורטיביים של משה גרשוני

  • המלצת השבוע: ״המאמינים״ במוזיאון בת-ים

    ״התערוכה מציעה לחשוב על אמנות כפורעת החוק של הסדר הדתי, אך גם כמי שאינה עושה את מעשיה מתוך עמדה רציונליסטית ומרוחקת אלא מבפנים, כשותפה וכגורם עויין גם יחד״. יונתן אמיר על התערוכה הקבוצתית ״המאמינים״ במוזיאון בת-ים

  • גרשוני: הפרעה תמידית

    ״היטמעות שמייצרת שיירים, שמצביעה על סתירות ומכוננת שונות, היא המנגנון העומד בבסיס מכלול יצירתו של גרשוני. המפגש בין החומרים לפעולות, בין הדימויים למילים, בין הפורמליזם למושגיות ובין האקפרסיבי והמתמסר למה שנתון תמיד תחת שליטה – לעולם אינו מושלם״. יונתן אמיר על עבודתו של משה גרשוני, במלאת שנה למותו

  • לא תעשה לך דימוי ישיר

    "מדאיג לחשוב כי 'הבהילות האופיינית לרגע העכשווי' היא למעשה הבהילות לאוורר את המחסנים ולערסל את הסחורות באור השוק המנומנם, ובו בזמן לגדר סביבו את הטעם החדש בשכונה". רועי זנדר על "בעיות השעה", תערוכה קבוצתית שאצר דורון רבינא בביתן הלנה רובינשטיין, תל-אביב

  • המלצת השבוע: ישראל קבלה בגבעון, פורום לאמנות

    מול המבנה היצוק של גרשוני מציג ישראל קבלה מעין חידה בלשית-בלשנית ללא מענה. קבלה נכנס אל קרביו של האב הרוחני, מלקט רכיבים מיצירתו ויוצר מהם שפת תלושים. יונתן אמיר על "אוהב עכבר וצב ידמו לו כשני מאורות", תערוכתו של ישראל קבלה בגבעון, פורום לאמנות

  • קירות טחובים: גרשוני 1980 | וינשטיין 2017

    "לא השפעה מתמשכת, גם לא התכתבות בין-דורית פעלו כאן את פעולתם, אלא מפגש בין שתי תודעות של אמנים ישראלים ובין שתי הצבות רדיקליות ואמיצות". טלי תמיר מותחת קווים בין "שמש בגבעון דום", ההצבה של גל וינשטיין בביאנלה בוונציה, למיצב של משה גרשוני באותו מקום, לפני 37 שנה

  • נוסחת הפאתוס של גרשוני

    "האמירה של גרשוני ש'טמטום' מדבר אליו יותר מחוכמה מבטאת את שאיפתו העמוקה ביותר: להשתחרר מהאיפוק ולהציע מודוס משוחרר ושופע של רגש ותשוקה; להטעין את הגוף והנפש בכאבי הארוס והמוות". טלי תמיר על משה גרשוני וה-unspeakable about

  • משה גרשוני. דברים לזכרו

    "תרבות היא זיכרון. שִכחה היא ברבריות. בזאת אני מאמין בכל לבי. כשאמן כמו גרשוני מת, עולם האמנות הישראלי – קטן, מוסט לשוליים, יש מי שיאמר רדוף – מצווה לעצור ולכונן זיכרון". יונתן הירשפלד סופד למשה גרשוני, שנפטר השבוע

  • מטפורה להדחקה

    "לפני שנתיים עסקה 'רשמים V – מעבר לנייר' במוטיב הקו המשוחרר מהנייר והפורץ למדיומים שונים. הביאנלה הנוכחית, 'רשמים VI – שובו של הנייר', מבצעת מהלך הפוך וחוזרת אל מצע הנייר המסורתי באופן שעלול להיראות מודרניסטי ואנכרוניסטי, אך מפתיע ברלבנטיות שלו". קרן גולדברג על הביאנלה השישית לרישום בירושלים

  • הגוף תמיד היה שם

    במהלך ביקורו הראשון בישראל ישב האוצר הַנְס אוּלְרִיך אוֹבְּרִיסְט לשיחה עם משה גרשוני על הקריירה הפורייה שלו כאמן. באדיבות האמן והאוצר מובאת כאן שיחתם, שמפורסמת בגליונו הרביעי של מגזין פרוגרמה.

  • פארסת הפרס

    השפעת פרסים שלא הצליחו להפוך לחלק מהקרביים של שדה האמנות מתבררת ב"כ כמזערית עד לא קיימת. לכן פרס היצירה הציונית שיזמה השרה לימור לבנת הוא ספקטאקל – הפגנת כוח ריקה מתוכן וממשמעות.

  • ה"הנני" של גרשוני

    הצבע של גרשוני מתפקד כהרחבה של כף ידו של האמן, והתקרשותו כמוה כאחיזת האצבעות הלופתות את הדף בפתאומיות.

  • "כשגרשוני מצייר, יש אלוהים"

    בניגוד לאבחנתה המוקדמת של שרה בריטברג-סמל כי אמני "דלות החומר" ניחנים באומץ לחולין, גרשוני מתגלה בתערוכתו דווקא כמי שהוביל מהלך הפוך של רה-מיסטיפיקציה, או במילותיו הוא: "לבנות בנוחות מטפיזיקה אחרת".