בית הנסן

  • לנשום עם יצחק רבין

    "האזנה לעבודת הסאונד של קיצ'לס מעניקה חוויה רגשית ומוסיקלית מיוחדת במינה, שמחלחלת וצומחת אל הפוליטי והאתי. למרות השפה האנגלית, זר לא יבין זאת: העצב, הקינה והמלנכוליה שמוטמעים בדיבור הפוליפוני שטווה קיצ'לס קשורים לשבר העמוק של הישראליות כולה". טלי תמיר על עבודת הסאונד "רוחות" של דניאל קיצ'לס

  • "הספר מגרד בי"

    "סדר הדברים בספר מוביל את הקורא מהאישי הקרוב אצל הגוף אל עבר פעולת ההתבוננות בנוף ובמרחב. מישוש הקמעות העשויים חומרים שונים, כתב ידה של המשיבה על שאלון האזעקות, תפירה בחוט ומחט של פלחי סלק זה אל זה, פמוטים שניתנים לנשיאה". טליה טוקטלי על ספר התערוכה "המחלקה האתנוגרפית של המוזיאון של העכשווי"

  • גשר 235

    ״ואולם, מעבר ל״קול״ ו״זמן הווה״, בסיס השיחה הספציפית בין פסח לקריכלי הם דברים שאמר פסח לגבי קריכלי דווקא ולא לאדם אחר. לא כסוד שהוא מפקיד בידי קריכלי לבדו אלא מתוך הייחודיות הקיימת, וראוי שתתקיים, בין משוחחים. עם אדם אחר הייתה השיחה לבטח גם אחרת״. אלברט סוויסה על תערוכתו של גבי קריכלי, ״חדר 235: אין לי מושג אם אתה מבין אותי נכון״, בבית הנסן

  • ברבריות שלטונית, צנזורה ואמנות רדיקלית

    "צנזורה של 'ארכיון צנזורה' היא מהלך אבסורדי, שהוליד התנהלות בעייתית. הבחירה של מארגני התערוכה להיעזר בייעוץ משפטי מובנת. ואולם, כל תערוכה שמבקשת לעסוק בצנזורה ברצינות לעולם לא תוכל להתקיים בחסותו של ייעוץ משפטי זהיר". על השתלשלות פרשת "ארכיון הצנזורה" בתערוכה "ברבריות"

  • חווילה עוברת

    ירושלים של שנות ה-50 נזקקה לאצולה חדשה ולהווי שירים אותה קצת מעל החיים היגעים והלופט-גשפט. מיילס וגיטה שרובר סיפקו את הסחורה במידה גדושה ופיזרו קצת אבק כוכבים ברחובות. הם גם פירגנו לעיר תיאטרון מפואר, טיילת מרהיבה ואת בית-החייל המשמים. מריק שטרן, חוקר ירושלים, על גלגוליה של וילה שרובר

  • "משהו במוח האנושי חייב להשתנות"

    "נתקלתי בגוף עבודות מאוד נוכח, חושני, שכביכול אין לו מלים. למרות שהן מביעות סאונד ו'מבטאות את עצמן', התגלה לי שקט פנימי שמאוד נגע ללבי. ברגע שה'אילמות' הזו פגשה אותי, הנחתי לעצמי לקבל אותה כמו שהיא ולא לנסות להגדיר אותה או להבהיר אותה". שיחה עם עדיה פורת, אוצרת תערוכתו של עידו גוברין "לשוב למקום, זה, כמו למות".

  • כותבים ב"ערב רב" מסכמים שנה

    השאפתנות של "טובין", הפנטזיות של נבט יצחק, כוויות האש של יורם קופרמינץ, הדינוזאורים של נעמה ערד, סוכת ההדרה של סלה-מנקה, הקומדיה השחורה של תמר הירשפלד, "איטבח אל-יהוד" בתערוכה נידחת, חמקמקותו של השיח, האור המאיים של אדג'יאשווילי, מעמד השירה והערה על העומק באמנות.

  • "אני רוצה שתשאלו למה מה שאתם רואים נמצא שם"

    "יש תהליך ברור ביחסים בין אוצר לאמנים: האמן יציע עבודה, והאוצר ידבר עם האמן ויחליט עם האמן, ולכל אחד יש תפקידים קלאסיים. החלטתי שאני חייב לשבור את הדברים האלה, כי זה כל-כך משעמם". שיחה עם שרון תובל.

  • בין זהב לקש

    "גולומבק, בעיני, הוא ההפך מרומפלשטילצקין: הוא לוקח את היקרים שבחומרים, אהבות אבודות וזכרונות נמוגים, ופועל עליהם כך שמעצם כניסתם לאמנות הם הופכים לקש. זו עמדה טרגית יותר, פיוטית יותר, ובסופו של דבר עמוקה יותר". יונתן הירשפלד על תערוכתו של יצחק (איצ'ה) גולומבק.

  • לדבר על צילום בזמנים חשוכים

    ״בלילה מגיעים דיווחים על התקפות מילוליות בוטות ומאוחר יותר אנחנו שומעים שהיו גם מכות. בסרטונים מהאירוע רואים התפרעויות וקללות, ואיש עם מגאפון מבטיח לסגור את החשבון בהמשך״. דיווח מאירוע ״כאב הארכיון״ שנערך אמש בבית הנסן.