שרה חינסקי

  • חממה לחשיבה ביקורתית

    ״נדמה כי השאלה המעניינת ביותר אודות עבודתו של גבע בהקשר זה אינה ׳האם היא עוסקת בלאומיות׳, כפי שטענה חינסקי, אלא ׳כיצד היא עושה זאת׳, ובעיקר האם האופנים בהם היא עוסקת בלאומיות מציעים לנו אפשרויות חדשות ופוריות לחשוב אודותיה״. מרב ירושלמי מציעה חשיבה מחדש על ״תזת חינסקי״ ועל עבודתו של אביטל גבע

  • עקדת יצחק

    מי הפך את יצחק דנציגר, שיצא נגד הרס התרבות הערבית וראה בה מקור השראה, לסמל לקולוניאליזם הישראלי, שהפך את התרבות הערבית ל"טבע"? אירית סגולי בוחנת את הפרשנויות והנסיבות שהובילו להחמצה הגדולה של אחד מחלוצי האמנים הביקורתיים והאקטיביסטים בישראל

  • הזר שסירב להיות מלך

    "המפגש בין אדם ברוך לרבי נחמן מברסלב נמצא במקום שבו החוכמה החיצונית נגמרת והניגון מתחיל. כמבקר אמנות פעל ברוך כמי שיודע שאת הניגון הזה אי-אפשר ולא ראוי להסביר". דברים שנאמרו באירוע "מקולות מים רבים – רבי נחמן מברסלב ואדם ברוך נפגשים" במלאות תשע שנים לפטירתו*

  • מבקרת חסרת מנוח

    "היא היתה מבקרת חריפה של ההון, אך ידעה לזהות גם את תרומתו לאמנות ולדיון בה. סלדה ממנגנונים ציבוריים מסואבים, אך התעקשה על חשיבות פעולתם. נזהרה מרומנטיזציה של מיתוסים, פרסונות אמנותיות סמכותיות וקידוש-יתר, ובה בעת התייחסה אל האמנות בתשוקה של רומנטיקנית חסרת תקנה". פרידה מגליה יהב

  • שתיקת הגוונים

    נסיונה המוערך של התיאורטיקנית שרה חינסקי להציג את האמנות המקומית כחלק ממונופול ציוני המבקש לעצב את הזהות היהודית המודרנית מוביל ליצירת סיפור דיכוטומי בשחור-לבן, שבו הציוני עומד תמיד כנגד הדיאספורי, ללא גוני ביניים. דוד שפרבר על הספר ״מלכות ענווי ארץ״.

  • לייצר שדה בתקווה שיהפוך למיותר

    "התערוכה 'New York/New Work' מציעה לדבר על 'שדות אמנות' דרך התאגדות אחת של יוצרים אמריקאים העוסקים בהבעה יהודית באמנות. דרך המבט על ה'שם' הצענו לחשוב על מה שקורה או שיכול לקרות 'כאן'". מחשבות בעקבות הביאנלה של ירושלים לאמנות יהודית.

  • "זה לא הצייר שמי שנכנס לפה הכיר"

    מרכזיותו של הצייר צבי מאירוביץ בקבוצת אופקים-חדשים, ההכרה שזכה לה בחייו והיעלמותו לאחר מותו, הדימוי הספרותי המבלבל שיצרה אלמנתו הסופרת יהודית הנדל, ההצלחה הכלכלית ומחיריה, והגילויים המחודשים בביקורים ביתיים. שיחה עם שוקי מאירוביץ, בנם של מאירוביץ והנדל, שמארח מבקרים בדירה ישנה ועמוסה בציורים.

  • לפרק את השיטה הבינארית

    גם בתערוכה החדשה שלו, "שִּפְלוּת למַלְכוּת", מציע איציק בדש אלטרנטיבה לדיכוטומיות האירופוצנטריות המקובלות, ומעמיד כנגדן עולם מורכב יותר שבו דתיוּת וחילוניוּת, קודש וחול וגוף ורוח אינם הופכיים זה לזה.

  • אל תעלו אמנות לפייסבוק, כל הערסים יבואו


    גם אם ציוריה של זויה צ'רקסקי נועדו להעביר את הצופה מהלך רפלקסיבי וביקורתי – הם אינם מתפקדים ככאלה. "איציק" הוא עדיין חפץ שמתפקד כדימוי אוריינטליסטי לכל דבר. האיציק הקונקרטי, החי והנושם – בציור של צ'רקסקי כמו במציאות – נשאר בגבולות השווארמה.

  • דיוקן תימני

    "טקסט זה תובע את עלבונם של המוּדרים מהזיכרון הקולקטיבי בכלל ושל יהודי תימן בפרט. המילים שנכתבו כאן עוטפות את נשמות המצולמים בדוֹק של פרשנות — אך אין ביכולתן לחסום את מבטן הנוקב של העיניים הניבטות אלינו מהצילומים". על אוריינטליזם יהודי בצילום המקומי, 1948-1881

המלצות מרחבי הרשת