ראיונות

  • תיירות בארץ של חרקים

    "אצל חיות כמו חתול, כלב, אפילו פרה, אנשים מזהים התנהגות אנושית, אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לפענח אם הם שמחים או עצובים וכולי. לעומת זאת, החרקים נראים לנו כמו יצורים חסרי רגש, משהו לגמרי לא מוכר" תמרין מקרוב ופסי גירש בשיחה

  • "מגיע לכולנו איזשהו תיקון במערך הזה"

    "אנחנו גם רוצות להתפנות לחשיבה מחודשות על מה המקום והתפקיד שלנו פה. אנחנו לא נעלה עם התערוכה כפי שהיא הייתה אמורה להיות מוצגת, לא נדחה בכמה שבועות ונמשיך כמו שתכננו". מילנה גיצין אדירם, אוצרת ומנהלת "זומו – המוזיאון הנייד", על הפרוייקט ועל דחייתו של "זומו לוד" בעקבות ארועי התקופה האחרונה

  • תלוי מקום: רן קסמי אילן

    "אנחנו מנסים לפתח משאבים נוספים למשכן מלבד אלו הקיימים. אני לא מתעסק בתוכניות אידיאליות בתקציב בלתי מוגבל, אני מתעסק בהפקת אמנות. אני אוצר במוסד ציבורי, התפקיד שלי הוא לאפשר לאמנות לצאת לאוויר העולם". רן קסמי אילן ב"תלוי מקום"

  • צניעות במיטבה: לזכרה של מרים טוביה בונה

    "במקום לקדם קו אוצרותי שנהגה מראש או להגיע למפגש עם תיאוריה מקובעת, אתנוצנטרית, טוביה בונה בחרה לתווך בין האמן לצופה בצורה שקטה ובענווה, כמו אנתרופולוג". רות רובינשטיין בהספד לאוצרת מרים טוביה בונה

  • נלחמת נגד שתיקת הארכיון: מאיה ז"ק מציגה את טרילוגיית הזיכרון בפריז

    ״אני חשה שעם הייאוש הזה, שנובע מכך שאי אפשר להסתמך על שום דבר, דווקא מתוך אותה הכרה בחוסר האפשרות מתחילה להצטבר אפשרות. אני לא יכולה להגיד לך מהי האפשרות, אבל אני מרגישה שדווקא האמנות, עם חוסר התביעה שלה לאובייקטיביות ואבסולוטיות, יכולה להצמיח אמת מאוד חריפה, עמוקה ורלוונטית״. ג׳וי ברנרד מראיינת את מאיה ז״ק

  • תקופת הקרטון

    ״הם עזרו לי להבין שאפשר ליצור ויזואליה שבה גם אם מאבדים את הקונטקסט המקורי עדיין אפשר למצוא שהיצירות מחזיקות מים. אני חושב שזה מדריך אותי גם היום בתערוכות שאני מציג. יש לי צורך שהוויזואליה תעבוד. אני מעדיף ויזואליה וזה בעת ובעונה אחת גם פותר אותי מהסיבוך של להסביר ולנמק״. יהונתן ה. משעל בשיחה עם צביקה קנטור

  • "לדמיין, לחייך ולהצטלם למזכרת"

    "התערוכה הזאת נבנתה מתוך הבנה של המתח והיא לא מציעה התרה שלו: תכנון טיול לחו"ל זאת פריבילגיה של מי שיכול לעסוק בכך, של מי שיכול להרשות לעצמו כלכלית. במובן מסוים הקורונה יצרה לרגע אחד שוויון: אף אחד לא טס לחו"ל עכשיו". יהונתן משעל בשיחה עם קרן זלץ ודיוי בראל

  • ד״ר זום ופרופסור דיג׳וליו

    "אז כבר חשבתי, אוקי, האם יש דרך לייצר נרטיב בזמן אמת? גיליתי שאני מסוגלת לעמוד על האדמה בזמן שהיא מיטלטלת תחתינו. וכל עוד האדמה בתזוזה, אני אהיה בתזוזה איתה". רוני אביב בשיחה עם האמנית דיינה דיג'וליו על הפרויקט 'ד"ר זום'

  • מצחיק-עצוב

    ״יש גם הצלבה שהבנתי רק מאוחר יותר, כשלמדתי על פוסט-קולוניאליזם ופוליטיקת הזהויות, שהיא הצלבה בין מזרחיות וערביות ובין מיקום גיאוגרפי ושכבה סוציואקונומית. הזהות הזו מורכבת. אז לא הבנתי אותה כמו היום. ממש כמו הבאוהאוס, שמקורותיו בגרמניה אבל בחיפה קיבל תמהיל אחר, כשנבנו בתי באוהאוס מאבן לערבים אמידים״. שיחה בין אורית חסון ולדר וגליה בר אור

  • תרגיל בשוטטות

    ״אני נון סטופ מחפשת פריימים. המבט שלי לא נקי. אני מסתכלת בשביל הצילום. בגלל שאני חיה את זה, בגלל שאני עושה את זה כל יום, כל הזמן, אז המבט שלי ממש השתנה. אם משהו לא מספיק טוב בעיניי בשביל דימוי אני מפנה את המבט. ישר״. יהונתן ה. משעל בראיון עם דנה לב-לבנת

  • שמעון פינטו: שו"ת – ציור

    "מעניינים אותי המרחבים של הציור עצמו כציור. וגם, כמרחבי הכרה ותודעה פנימיים שהציור מתפקד בהם, כך שהוא ממשיך כל הזמן להצטייר בתוכך, לא משנה מתי ראית אותו". מלאכי סגן כהן בשיחה עם שמעון פינטו על התערוכה 'שו"ת – ציור'

  • "ללמוד מחדש איך מציירים"

    "לתמימות יש ערך. המון שנים חשבתי שלהיות תמימה זה מקום מסוכן להיות בו. העולם הוא מקום שאם את לא מודעת לחלק מהדברים שקורים בו, הוא יכול לאכול אותך, אפשר להיבלע שם בחוץ". יהונתן ה. משעל בשיחה עם רתם רשף

  • "חוויה קיומית של חרדה"

    "משהו בדימוי הזה של התפרקות ישר הולך אצלי לקריסה, ואם אני חושב על המצב הקיומי הזה של החרדה, הקריסה, הקיום בתוך התפרקות מתמדת, הוא גם משהו שמאד מאפיין את הזמן ואת התקופה בעיניי". אלעד רוזן בשיחה עם לי ברבו בעקבות התערוכה "יותר מדי, מאוחר מדי"

  • עיונים במחיקה

    הסופרת והמחזאית דליה כהן קנוהל משוחחת עם האמן יורם בלומנקרנץ על עבודותיו המוצגות בתערוכה הקבוצתית ״השתקפויות״ בנוה שכטר באוצרותה של שירה פרידמן

  • נלקחה זמנית

    ״מה שמעניין אותי במיוחד במערכת היחסים הזאת אלו הדברים שאנחנו לוקחים כמובן מאליו, מה שלא צריך להסביר. למשל, המטען התרבותי שנמצא בבסיס ההבנה שלנו את המרחב הציבורי. מעניין אותי לשחק עם זה, עם טעויות תרגום מכוונות, עם הפשטה של סיפור מסוים שפותחת פתח לצופה לייצר לעצמו משמעות חדשה״. יהונתן ה. משעל מראיין את רננה נוימן

  • בלי להסתיר דבר

    ״לא צריך ידע כדי ליצור אמנות, להיפך, העשייה האמנותית מחוללת ידע. הסקרנות מעוררת תשוקה שמובילה לעשייה שמחוללת תודעה גופנית, רגשית ואינטלקטואלית, ידע הוא מרכיב מאוד קטן במערכת הזאת מבחינתי״. אלינה יקירביץ׳ בשיחה עם שחר יהלום

  • "אטלס של דימויים שמסבירים את העולם"

    "אנחנו יכולות להתבונן על הגוף שלנו דרך פריזמה שהיא כמעט מעולמות של מדע בדיוני, כסוג של מכונת זמן. אני יכולה לייצר את הדור הבא, אני יכולה להביא את עצמי ואת אימותיי ואימות-אימותיי אל העתיד". לי ברבו בשיחה עם אנה ווילד על עבודתה "עולמות: מחזור שירים כנען-עתידני"

  • בטלה משונה

    "המגמה היא לפתח סוג של דיבור, שפה, שישמש לתיאור ידע, מונחים רוחניים וחוויות, באופן שלא פוגע או מפלה קבוצות מסוימות בחברה. מבחינה מדעית ובלשנית זו פעולת שחזור פרוטוקול לשוני ליצירת רישומים אקראיים בשפת דיבור יום יומית". יהונתן משעל בשיחה עם אריאל דה ליאון

  • לחצות את שדה המוקשים

    "התערוכה מעלה הרבה שאלות לגבי המשמעות של להציג את העבודה בארץ באנגלית כשבעצם העבודה נוצרה מתוך חוסר האפשרות לתרגם את המשפט ׳לחצות את הגבול עם רימון׳ לאנגלית". ליאת לביא בשיחה עם דנה אריאל בעקבות התערוכה "לחצות את הגבול עם רימון"

  • מוזיקה שקולה

    ״לצד המושגים והעיסוק בטכני, במגדרי ובקומפוזיציוני, צבר מתעניינת ועוסקת גם באנושי. היא מתרגמת מערכות יחסים לפעולות פרפורמטיביות המפעילות את האובייקטים שהיא בונה. באמצעות האובייקטים ובאמצעות אנשים נוספים צבר מבטאת תגובות ורגשות אינטימיים-ארוטיים כמו גם אלימות וכוח״, גילי סיטון על התערוכה ״מלודיות של נזק וודאי (אפוס 3)״ במרכז לאמנות עכשווית CCA תל אביב

המלצות מרחבי הרשת