קורונה

  • שפת קורונה: שפה חזותית של מדע ואתגר לפרויקט אמנות רב תחומי

    "כך, במקביל לשפה המילולית, צצה שפה מדעית חזותית בעלת מאפיינים אסתטיים, כמו צבע, קו, כתם, צורה, כיוון, ועוד. עין אחת מתאמצת לקרוא את השפה הזאת, ועין שנייה מתענגת על הפרץ החזותי". ד"ר שושן ברוש לויט ושלי לייבוביץ' קלאורה על השפה המדעית החזותית במגיפת הקורונה

  • שקיפות ומידע בשוק האמנות: איום או קיום?

    "המגפה העולמית אילצה את עולם האמנות כולו לשנות את דפוסי פעולתו. מוזיאונים, גלריות, ירידים ובתי מכירות המבוססים על המגע הבלתי אמצעי בין שוחר האמנות ליצירה האותנטית נאלצו לוותר על נוהגיהם ואף על ערכיהם (ה"הילה" של עבודת אמנות והצורך לנוכחות פיזית בצפיה בה)". מילי פרי על תמורות בשוק האמנות בעקבות מגפת הקורונה

  • על טבע היקום/על טבע הקיום

    ״מעצם העובדה שהתערוכה היא תגובה למגפה, מובן שיש לראות במבט ספקני את ההתרפקות על שיר ההלל לירוק של נתן זך כנקודת המוצא שלה. מאחורי התרפקות לכאורה זו עומד מבט ביקורתי, שבא לידי ביטוי בכל פרט בתערוכה״. נאוה סביליה שדה על התערוכה Green Scream של סיגלית לנדאו בגלריה הראל

  • ד״ר זום ופרופסור דיג׳וליו

    "אז כבר חשבתי, אוקי, האם יש דרך לייצר נרטיב בזמן אמת? גיליתי שאני מסוגלת לעמוד על האדמה בזמן שהיא מיטלטלת תחתינו. וכל עוד האדמה בתזוזה, אני אהיה בתזוזה איתה". רוני אביב בשיחה עם האמנית דיינה דיג'וליו על הפרויקט 'ד"ר זום'

  • אמנות בזמן קורונה

    ״כשיוקלס התיקה את עבודות התחזוקה למוזיאון והפכה אותן לאמנות, היא למעשה הצביעה על הפן הממסדי שמייצר את ערכן של פרקטיקות חברתיות. אכן, ׳אמנות התחזוקה׳ פעלה לאור התיאוריות הפמיניסטיות שביסודן עומדת התובנה ש׳אמנות׳, וכמוה גם ׳עבודה׳, נוצרות תמיד בכפוף לתנאים של מי עושה מה, למי, ובאילו תנאים זה קורה״.

  • מכתב אמניות התערוכה "עושות היסטוריה" למנכ"ל מוזיאוני חיפה

    מכתב שנשלח למנכ"ל מוזיאוני חיפה על ידי אמניות התערוכה "עושות היסטוריה" במוזיאון חיפה לאמנות, שהתבשרו בסוף השבוע שעבר שתערוכתן קוצרה ולא תפתח מחדש

  • אמן + סטודיו = בדידות

    ״אמנים עוסקים בסטודיו שלהם בתהליכי ההמרה הללו, במטמורפוזה. בשינוי הדברים, החומרים והרעיונות. אך בו בעת הם עסוקים בהעלמת העדויות לתהליכים הללו של השינוי; בשאיפה להוציא מהסטודיו דברים בעלי ערך גמור, סופי, אחר. הסטודיו הוא אם כן מקום לטשטוש עדויות, למחיקת עקבות, לווידוא הריגה״. יוסף קריספל על בדידות ועל חוויית האמן בסטודיו בימי שגרה ומגיפה