מופשט

  • המופשט נאנק בכאב, אך גם נושם לרווחה

    "מתחת למעטה האופנתיות והעדכניות מפציעה תערוכה חכמה ואצורה היטב, שמצליחה לעסוק בנושא רחב יריעה ועמוס היסטוריה באופן עכשווי, מקומי ואפילו קומי, שמצביע על כיוון מסוים, ועם זאת אינו מתיימר לייצר אמירות כוללניות". קרן גולדברג על "אנקת המופשט", התערוכה הקבוצתית בגלריה האוניברסיטאית, תל-אביב

  • משמעות ואושר בציוריה של לאה ניקל

    "באחד הקטלוגים מצאתי ראיון שבו לאה ניקל אומרת, 'כשמכניסים משהו לתמונה שהוא לא חוקי, שהוא אבסורדי, זה מה שעושה את התמונה'. מה שהיא אינה אומרת הוא שבשביל שיהיה 'לא חוקי' בציור, חייב הציור להיבנות כמערכת בעלת היגיון פנימי; חוק והפרה קבועה שלו. לזה נקרא התענגות".

  • לחזור למקורות

    "אלה הם ציורים שאין בהם הסחת דעת פיגורטיבית או נרטיבית, שיש בהם ציור בלבד. תחילה זה נראה כמו אוסף כתמים מופשטים חסרי משמעות, אך אם תרשו לעצמכם את הרגע הזה, תוכלו לשמוע ולראות את הציור מדבר אליכם". על התערוכה "חגית לאלו: אמנית שמתחילה מהסוף", המוצגת כעת במוזיאון תל-אביב.

  • "זה לא הצייר שמי שנכנס לפה הכיר"

    מרכזיותו של הצייר צבי מאירוביץ בקבוצת אופקים-חדשים, ההכרה שזכה לה בחייו והיעלמותו לאחר מותו, הדימוי הספרותי המבלבל שיצרה אלמנתו הסופרת יהודית הנדל, ההצלחה הכלכלית ומחיריה, והגילויים המחודשים בביקורים ביתיים. שיחה עם שוקי מאירוביץ, בנם של מאירוביץ והנדל, שמארח מבקרים בדירה ישנה ועמוסה בציורים.

  • תמונה כנוכחות פיזית רכה ומתקמטת

    הצייר מיכאל ארגוב ניצב תמיד זקוף בוטח ועצמאי, בשורה השניה של המודרניזם הישראלי, שבלעדיה לשורה הראשונה אין משמעות. הצגת עבודותיו המופשטות בגלריה זומר מגלה אותן מחדש ותורמת להיכרות עם ההיסטוריה של האמנות המקומית.

  • הפיכת שוליותן של נשים מחולשה לכוח

    "הטקסט המופתי של גליה בר-אור לא רק שם את הזרקור על אמנית מודרת ומודחקת שפעלה בקרב השדה הגברי הישראלי, אלא גם מציב באופן משכנע את השוליות הזאת ככוח בתוך המסגרת ההגמונית". דוד שפרבר על קטלוג התערוכה של חיותה בהט.

המלצות מרחבי הרשת