מוזיאון בת ים

  • החיים כתוכנית מימונית

    החיים כתוכנית מימונית

    "במקום לחשוב על האמנות רק בקונטקסט של שחרור מושגי אני מציע לחשוב עליה בקונטקסט כלכלי גלובלי, ופה אתה מגלה שהכל זה נסיונות לענות לאתגר הקומוניסטי". יהושע סימון מוציא ספר מסות ומסכם את שנתו הראשונה במוזיאון בת-ים.

  • סלון חבר

    סלון חבר

    תערוכה מחקרית על חינוך ואמנות דורשת זמן ומשאבים, חשיבה ממושכת, הפקה גדולה וכאב ראש רציני, ולמה להשקיע את כל אלו אם אפשר לקבל בחינם תערוכה מוכנה הישר מהכיתה, ולתרץ זאת בעניין ביקורתי במוסדות לימוד.

  • יהושע סימון מונה למנהל ואוצר ראשי של מוזיאון בת-ים

    יהושע סימון מונה למנהל ואוצר ראשי של מוזיאון בת-ים

    סימון, 33, אוצר, מרצה ועורך מגזין הקולנוע "מערבון", אצר בין השאר את הביאנלה הראשונה בהרצליה (2007) התערוכות המשותפות "אני שכבתי עם ארי ליבסקר" (2001), "שרון" (2004), "אניהו" (2005, יחד עם דליה לוין), "סרק" (2005, יחד עם סרג'יו אדלשטיין) והתערוכה "דורון" שהוצגה בגלריה מנשר בשנת 2006.

  • מילנה גיצין אדירם עוזבת את מוזיאון בת-ים

    מילנה גיצין אדירם עוזבת את מוזיאון בת-ים

    המנהלת והאוצרת הראשית של מוזיאון בת-ים הודיעה כי תסיים את תפקידה בסוף השנה, לאחר ארבע שנות ניהול שבהן שהפך המוסד ממוזיאון שולי למרכז לאמנות עכשווית.

  • על טלטול וסלסול

    על טלטול וסלסול

    השאיפה שסרטיהם של יוסי עטיה ואיתמר רוז יהיו אסתטיים יותר, ושתצלומיו של שי קרמר יביעו עמדה פוליטית כלשהי, מחמיצה הן את האסתטיקה המיומנת והמחושבת של הראשונים והן את העמדה הפוליטית הברורה של השני. תגובה לגדעון עפרת.

  • האמנות נותרה מחוץ לתערוכה

    האמנות נותרה מחוץ לתערוכה

    במאבק בין אמנות, חברה ומוזיאון, גובר האחרון על שתי קודמותיו. על התערוכה "להחזיר מבט" במוזיאון בת-ים.

  • סרקזם מודע לעצמו

    סרקזם מודע לעצמו

    התערוכה "להחזיר מבט" המוצגת במוזיאון בת-ים, מציגה פעילות חברתית-אמנותית שבה מתַקשרים היוצרים עם הקהל לא באמצעות דימוי, אלא באופן ישיר דרך החוויה.

  • האמנות של להימשל קצת פחות

    האמנות של להימשל קצת פחות

    בארבעת העשורים האחרונים יוצר הנס האקה אמנות המגויסת לטובת הרחבה והעמקה של מושג הדמוקרטיה, שאינו מגדיר רק צורת ממשל, אלא גם חברה שבה ניתן לבטא השגות בנוגע לשימוש שעושה השלטון בכוחו ולהעלות שאלות בנוגע לסדר החברתי הקיים.

  • סימנים ללא דרך

    סימנים ללא דרך

    אותות – תערוכת וידיאו קבוצתית ובינלאומית שאצרה דנה תגר הלר במוזיאון בת-ים, היא תערוכה שאפתנית הלוקה בחוסר גיבוש תיאורטי ואי דיוק, לצד יומרה לעסוק במספר נושאים גדול שבטיפול מעמיק יכול היה להספיק גם לשלוש תערוכות שונות. תערוכות מסוג זה, שמאפיינות לעיתים עבודה של אוצרים בתחילת דרכם, מוצגות בד"כ בחללים אלטרנטיביים ובגלריות לרגע, ובפעמים רבות מתקבלות […]